מנהיגות גלובלית, יש חיה כזאת?

זכיתי לאחרונה להשתתף בשלוש הרצאות מרתקות בנושא מנהיגות:

1. "Successful International Leadership" Henry Zinglersen. Rotman School of Management. U of t
2. “Positive Leadership: The Challenge of Talent Management in the XXI Century” Joaquin Uribarri. IE Business School
3. “Better Leadership – Every organization needs it. What can you do?” Rose M. Patten. Rotman School of Management. U of t

שלוש ההרצאות פתחו באופן דומה בתיאור המאפיינים של העולם העסקי אותו מובילים מנהיגי ההווה ונראה שגם מנהיגי העתיד הקרוב –

1. דיגיטציה – זמינות מתמדת, נגישות כמעט אינסופית אל מול הצפה במידע
2. גלובליזציה
3. ניהול תחת עמימות – שינויים בלתי פוסקים, קושי לצפות מה יקרה
4. ציפיות ודרישות הולכות וגוברות מהנהלות החברות – מצד הבעלים, הלקוחות והעובדים
5. סביבת עבודה רב גילאית ורב תרבותית

אנו מלמדים ולומדים ניהול ומנהיגות כבר שנים, וממשיכים בכל פעם מחדש לתהות האם הקלאסיקה עוד רלוונטית ("שוב אדיג'ס?") ומה מקומן של תפיסות המנהיגות החדשות והמתקדמות. לעיתים מייחסים פחות ערך לכישורי המנהיגות הותיקים – לכריזמה, החשיבה הלוגית, ערכו של הידע והניסיון, הביטחון עצמי של המנהל 'יודע כל', הפוסק האחרון, מקבל ההחלטות. לא אחת נשמעת טענה בוטחת כי להתמודדות אפקטיבית עם המגמות הללו, המנהל נזקק לסט כישורים חדש, שונה / נוסף על הכישורים אליהם מכשירים מנהלים כבר עשרות שנים. סט הכישורים החדש (שרובנו כבר נחשפנו אליהם, אולם מעטים הארגונים שבאמת מצליחים למדוד ולפתח אותם באופן אפקטיבי) כולל כישורים כדוגמת – הסתגלות מהירה לשינויים, חוסן נפשי, אג'יליות, אומץ, פרואקטיביות, פיתוח עצמאי מתמיד ויכולת לשתף פעולה בסביבה מגוונת רב תרבותית וגילאית.

אולם האם אכן סט הכישורים החדש בא להחליף את הקודם? האם הסט הזה יכין את מנהלי העתיד שלנו להתמודד עם העולם המורכב שנבנה סביבם?

ישנם אינספור סיפורים על ארגונים שחוו כישלונות צורבים בבואם לנהל מו"מ עם ארגונים ביפן או בקוריאה. אני נזכרת בקשיים שחוו מנהלים בחברה ישראלית שליוויתי כאשר נרכשה על ידי קונגלומרט הודי – התחושה שלא מקשיבים להם, שלא מקבלים את דעתם ובעיקר שלא מסבירים להם את ההיגיון מאחורי החלטות ומצפים מהם פשוט לבצע. רבים מהמנהלים פירשו התנהלות זו על פי העולם אותו הם מכירים. הסיקו שלחברה הזו, ולהם בתוכה, אין עתיד ועזבו. ויש גם דוגמאות לכאורה פשוטות בהרבה – נסו לעגל פינות בעבודה מול ארגון צפון אמריקאי, לחרוג מהנהלים או התקנות כדי לקדם תהליכים.

על אף עוצמתה של אוכלוסיית העולם המערבי ושליטתה במרבית העושר העולמי, האם יש ביכולתנו באמת לנבא מי יהיו הארגונים החזקים בעתיד הקרוב? הרחוק? האם אין ארגונים בסין / יפן / הודו שרוכשים היום חברות מערביות? ואם אכן אין ביכולתנו לנבא את המגמה – האם אנו דואגים להכשיר את המנהלים שלנו להתנהל במגוון סוגים של ארגונים? תחת מגוון של תרבויות ארגוניות? להיות אפקטיביים ואג'יליים בארגון שטוח ובה בעת להצליח להשתלב בארגון היררכי, בו ההחלטות מתקבלות למעלה אצל גורם יחיד? לעבוד תחת מנהלים יודעי כל שמצפים לדיווח שוטף, ויפתרו לך כל בעיה בה תתקל, במקביל למנהלים מעצימים שנותנים יד חופשית ומצפים ממך לקחת אחריות? האם אנו מכשירים את המנהלים שלנו לנהל מו"מ עם נציגי ארגונים מתרבויות שונות? האם הם יודעים לנהל מנהלים מסוגים שונים? ומה לגבי ניהול צוות רב תרבותי בפיזור גיאוגרפי?

אם אתם רגע לפני כניסה לשוק הגלובלי וגם אם כבר פועלים בתוכו, ממליצה בחום כשלב ראשון – להקצות זמן וקשב ללמידה של המודל ההתפתחותי הוותיק, אך המתחדש של Milton Bennet בנוגע לרגישות רב תרבותית. זאת כדי לבחון איפה אתם נמצאים וכמובן כדי להבין את הדרך בה צריכים לצעוד מנהלי העתיד שלכם.