על ניהול וספר הספרים

מבט חדש על מושגים מוכרים

בתכניות פיתוח מנהלים אותן אני מנחה, אני מנסה להביא לעולם הארגוני דוגמאות מעולמות אחרים, כדוגמת החינוך, הספורט, האמנות והתרבות. אחד המקורות בהם אני אוהב להיעזר, הינו התנ"ך על שלל סיפוריו ומדרשיו.

על מנת להדגים ולהמחיש, אתחיל מבראשית…

למשל – בסדנא על תפיסת תפקיד ניהולי, אנו דנים ממושכות בסוגית 'מהו ניהול'. במקום אינספור הגדרות אקדמיות, אני מביא את פרשת הבריאה, וטוען כי היא מהווה את המעשה הניהולי הראשון, כאשר בפוזיציה הניהולית נמצא לא אחר מאשר אלוהים:

• ניהול נועד להשגת תפוקות ומטרות – במקרה זה, המטרה היא יצירת עולם.
• כל אחד מימי הבריאה מתחיל במילים: "ויאמר אלוהים…" – האמירה קודמת לפעולה, קרי, לפנינו מופיע יסוד התכנון שהוא אחת הפונקציות הניהוליות הבסיסיות. ההצהרה הזו בארגונים מתבטאת ב"תכנית עבודה", או "נהלי עבודה" וכד'… אשר קודמים לעשייה בפועל ומתווים אותה.
• "וירא אלוהים כי טוב…" – גם אימרה זו חוזרת מספר פעמים, והיא מבטאת את יסוד הבקרה וההערכההניהוליים. לשמחתנו, אלוהים עסק כמובן ב'תחקיר-מוקיר', ונדמה כי הייתה הלימה מושלמת בין תכנון לביצוע (פרט, אולי, לבריאת האדם…).
• ועוד אפשר ללמוד כי אפילו אלוהים לא עשה הכול ביום אחד… כי ניהול אפקטיבי משמעו פתיחות לתהליכים, על מנת לראות בסוף תוצאות (וכן, גם יכולת למצוא זמן לנוח, גם אם אתה חושב שאתה אלוהים…).

בסוגיות של ניהול אנשים, התנ"ך שופע בדוגמאות מרתקות. נדמה כי כל גיבור תנ"כי משמעותי יכול ללמדנו משהו על מעשה המנהיגות – האבות, המלכים, הנביאים ועוד.

אני אוהב להביא את משה רבנו, כדמות שיש בה רבדים רבים – ובכל עיון כמעט אני מגלה יחד עם הקבוצה בסדנא משמעויות ניהוליות חדשות, כמו למשל:

• משה כמייצג של המיתוס על המנהיג שאינו חושב שהוא ראוי להנהיג (כמו גם שאול המלך) – מחדד סוגיות של ביטחון ניהולי, של ענווה ניהולית לצד ההכרה ביכולת, במימוש העצמי ובצורך לשאת בעול האחריות.
• משה כדוגמא ליזם, סטארטאפיסט (המוציא את אחיו ממצרים) אשר הופך למחוקק בגדול שממסד ארגון ע"י יצירת כללים, נורמות וערכים (מעשרת הדיברות ועד החוקים והמשפטים).
• יצירת המבנה הארגוני הראשון המתועד (של שרי עשרות, מאות ואלפים) אחר קבלת המלצותיו של יתרו, היועץ הארגוני הראשון בהיסטוריה.
• ניהול הדיאלוג המתמיד עם הסמכות (אלוהים) – כדוגמה לתפקיד המנהל לא רק בניהול של עובדיו, אלא גם של מנהליו (ניהול כלפי מעלה).
• וכמובן, המדרש המקסים על משה, רועה הצאן, ההולך לחפש את הגדי הצמא ומרכיבו על כתפיו בדאגה וחמלה, כמשל על מנהיגות אמפטית, איכפתית ואנושית.

תנ"ך עכשיו?

מעבר להיותי אוהב תנ"ך, אני מוצא כי נקודת מבט זו תורמת ללמידה הניהולית ערכים מוספים.

ההנחה בבסיס הכשרות ותכניות ניהול הנה שניהול הוא מקצוע. ניל פוסטמן, הוגה דעות חינוכי בן זמננו, טוען כי לכל מקצוע יש את ההיסטוריה שלו ויש ללמדו – מאחר וידע אינו דבר מה מקובע, אלא שלב בהתפתחות אנושית שיש לו עבר, הווה ועתיד. העיסוק בשורשיו של המקצוע מלמד כי העולם אינו נוצר מחדש בכל יום, ושכל אחד ניצב על כתפיו של מישהו אחר. הצבתו של הניהול בתוך הקשר היסטורי וחברתי מחבר את הלומד להוויה אנושית גדולה, ויוצק משמעות עמוקה יותר לעשייה הניהולית.

בנוסף, מתוך פידבקים של משתתפים בסדנאות, אני רואה כי לסיפורי המקרא יש יכולת לעורר השראה, ולהפוך את הלמידה לכזו המשלבת בין האינטלקטואלי לרגשי, ובין האוניברסלי לאישי.

ולמי שרוצים להמשיך ולהגות ולמצוא מקורות השראה הנובעים מהחיבור בין העולמות הללו, אמליץ על המדור פרשת שבוע כלכלית, באתר ynet ועל הבלוג עסקים, ניהול ויהדות.  ועל כך נאמר, "מכל מלמדיי השכלתי".

נכתב על ידי שרון רצבי.

*שרון רצבי הוא יועץ ארגוני ומנהל פעילות פיתוחי מנהלים ב"לוטם"