מראה שחורה | הפרק על גני הילדים

דמיינו.

השנה היא 2025, משרד החינוך מתחיל את הפיילוט על גן הילדים העתידי.

הבשורה: הגננת בישראל היא דמות אנושית רנדומלית אשר מושפעת על ידי חיווי המגיע מההורים בהתאם לטכנולוגיה המאפשרת זאת מהסלולר. מרגע כניסתה לגן, ההורים מסייעים לגננת המתופעלת במערכת מתוחכמת מבוססת מצלמות.

התרגלנו לחיות במציאות של פתרונות טכנולוגיים

התרגלנו, אנחנו לא אשמים. הטכנולוגיה עושה בשבילנו כמעט הכל. היא מכוונת אותנו, מתייקת, מייעלת זמנים ומקצרת תהליכים.
אם כך, מדוע שלא נצפה מהטכנולוגיה לשמור עלינו כחברה ולהוקיע תופעות בלתי רצויות במקומנו?
לאור אירועי אלימות קשים אשר התרחשו לאחרונה בגני הילדים, קמה זעקת הורים מוצדקת המובילה לכיוון ברור: רישות הגנים הפרטיים במצלמות. ובמילים אחרות, פתרון טכנולוגי שיאפשר פיקוח על היקר לנו מכל.
אם נעשה סקר קצר, ככל הנראה, רוב האזרחים במדינת ישראל יגידו כי מקצוע הגננת הוא אחד המקצועות הרגישים והחשובים בחברה. גם אם לשנה או שנתיים, הגננת היא במידה רבה שותפה לחינוך הילדים שלנו.
הרעיון לרשת את גני הילדים במצלמות, מחייב אותנו לחשוב באופן ביקורתי, לא רק מפאת העובדה שאנו מבקשים לתעד את מעשיה ופעולותיה של הגננת 8 שעות ביום, 6 ימים בשבוע, אלא גם מתוך התבוננות עמוקה על סל הפתרונות האפשריים ומה כחברה אנו מחליטים לאמץ מתוכה.

את המאמר הזה תתבקשו לקרוא בכובעים שונים, כהורים (או הורים לעתיד), כאזרחים במדינה וכיצרנים שהם חלק מארגון. יחד, ננסה לשאול שאלות רחבות; על מקומה של הטכנולוגיה בחיינו, על הצורך בשליטה, על נראות של פתרונות ועומק מבני שלהם בדרך לשינוי, על רגולציה וגם על אמון.

מגן הילדים ועד לארגון בו אנו עובדים

דמיינו מצב בו לקוחות הקצה שלכם, המעוניינים למנוע תקלות וליקויים בעבודתכם, מבקשים לתעד את החלל בו אתם עובדים, יום יום, שעה שעה. דמיינו שבכל רגע נתון צופות בכם זוגות עיניים רבים, אתם לא יודעים של מי הם, אתם לא יודעים מתי. אתם רק יודעים שיכול להיות שזה קורה. האם זה באמת יעשה את עבודתכם לאפקטיבית יותר? ובכנות, כמה מהזמן שלכם יוקדש לעשייה וכמה ממנו יוקדש לנראות ולריצוי?
הורים רבים ימהרו לבטל במחי יד את ההשוואה בין המקרה הפרטי של הילד שלהם, לבין כל המקרים האחרים. תגובה שכיחה נוספת לשיח בנושא היא זו האומרת כי מי שאין לה מה להסתיר, איננה צריכה לחשוש מתיעוד.
אולם, העניין גדול הרבה יותר מסוגיית המצלמות.

ובחזרה אל הגן | אשליית השליטה

השעה 14:00. הילד שלכם אמור להתעורר משנת הצהריים שלו ברגעים אלה. בזמן שארוחת הצהריים מתחממת במטבחון המשרד, אתם פותחים את המצלמה, רק להציץ. על המסך, הגננת רוכנת מעל הילד, מדברת קרוב קרוב. היא נראית כועסת והילד נראה נזוף ומבוהל. אין סאונד, אתם לא יודעים מה היא אומרת ואין לכם מושג מה קרה רגע לפני.
אם כבר יש לכם מצלמות בגן, אתם לבטח יודעים כי המצלמה אינה מכסה את כל שטח הגן. בחללים הקטנים בפינות, יכול לקרות הגרוע מכל. עושה רושם שאין ברירה, אנחנו חייבים לסמוך על הגננת, ממש כמו פעם.
לו באמת היה הדבר תלוי בכם, האם הייתם מעדיפים שהגננת תהיה בעלת ידע, הכשרה וכלים להתמודדות עם ילדים המערערים על סמכותה? סביר להניח שכן. אם כך, מדוע זה נראה כי רוחות השינוי מובילות ל"חלופה", לכוון על הגננת עדשת מצלמה?
נשאל את עצמנו, האם מיצינו את סל הפתרונות העמוקים, המחייבים אמון ואורך רוח, בטרם פנינו לפתרון הוויזואלי, אשר נותן לנו אשליה כי אנחנו יודעים הכל ובזמן אמת? האם כחברה, עשינו את כל התהלכים הנדרשים בכדי לצמצם את הצורך שלנו בשליטה?

על רגולציה

ב1 בספטמבר 2019, יכנס לתוקפו 'חוק הפיקוח על מעונות היום (2018)'. חוק זה נועד להסדיר את נושא הפיקוח, בדגש על גנים פרטיים לגילאים 0-3.
החוק מונה 5 תנאים, בהם הגן הפרטי חייב לעמוד באופן מידי. תנאי החוק חשובים מאין כמוהם והם מהווים פריצת דרך של ממש בהסדרת התנהלות הגנים הפרטיים. אולם, אף אחד מן התנאים המנויים בחוק אינו מגדיר סטנדרט מספק לשאלה החשובה: מי רשאי לפתוח גן ילדים פרטי, ומי יכול לקבל רישיון לעסוק בדבר החשוב לנו בעולם.
הרף האישיותי התחתון אותו מגדיר המחוקק הוא "העדר עבר פלילי למפעיל, לעובדים ולכל מי שנכנס או גר במבנה".
נתבונן על המקרה האחרון. לגננת לא היה כל רישום פלילי. לא זאת בלבד, בגן הילדים אותו ניהלה, הייתה מצלמה. המקרה הנ"ל עומד בתנאי הרף האישיותי התחתון אותו מגדיר החוק והוא אף מקבל חיזוק בדמות הימצאות מצלמה במרחב הגן. למרבה הצער, הנתונים הללו לא הצליחו למנוע את הסוף המוכר. כשחושבים על זה, רוב מקרי ההתעללות בפעוטונים אשר נחשפו בתקשורת, מגובים בצילומים ממצלמות הגן. אם כך, המציאות מלמדת כי במקרה הספציפי הזה, הפתרון הטכנולוגי לבדו הוא כעלה תאנה.

לא על הטכנולוגיה לבדה

התשובה לשאלה איך מטפלים באופן עמוק במיגור מקרי האלימות בגני הילדים, נעוצה בתהליך הסדרה מקיף, השם את החינוך לגיל הרך בראש סדר העדיפויות.
תהליך הסדרה מקיף כולל:

1. הכשרה נכונה
2. רגולציה בקבלת רישיון לפתיחת גן ילדים (על כך, כאמור, יינתן מענה בחוק הפיקוח, החל מספטמבר הקרוב)
3. תהליכים המסדירים את יישום הרגולציה
4. איגוד גנים פרטיים חי המהווה קרקע מקצועית, בה אפשר לקבל כלים וללמוד מעמיתים
5. פיקוח אקטיבי (הגעה לביקורי פתע במהלך היום, בדומה לנעשה בגני העירייה)
6. השתלמויות המזמינות את הגננות לשתף בדילמות ולפרוק מתחים

ועוד.

אם כן, כבכל ארגון אחר, ללא התשתיות הרלוונטיות (הכשרות, תקינה ובדיקה) העובדה שנאתר תקלה בזמן אמת ונפעל נקודתית לצמצומה, לא תמנע את הפעם הבאה. המציאות מחייבת אותנו להמשיך ולסמוך על עצמנו כאורגניזם חברתי ולהניח הפעם לאפשרות שהטכנולוגיה, כבמטה קסם, תסדר את הכל.

מראה שחורה, הפרק על גני הילדים: אנחנו יכולים לבחור איך זה יגמר.

ָ*רוני סולימני- סמנכ"ל פיתוח ושותף בלוטם