להתמכר ל-Draw Something

ראשית, גילוי נאות – הפסיכולוגית שהתמכרה למשחק? זו אני. אני ועוד רבים וטובים, ילדים כמבוגרים מכל קצוות האוכלוסיה. כך, אפליקציית Draw Something, ששברה שיא של 30 מיליון הורדות בחמישה שבועות, הטריפה את העולם.

באופן טבעי, שורות אלה ידברו יותר אל מי שמכיר את המשחק, ולכן, הסבר קצר: מדובר במשחק חברתי, המתקיים דרך הסמארטפון. כל שחקן בתורו בוחר מילה (מתוך שלוש דרגות קושי) ומצייר אותה על גבי המסך.הציור נשלח אל השחקן השני, אשר מקבל בנק אותיות, וצריך לנחש מה המילה המוצגת. הנה סרטון המחשה:

ובכן, לאורך שיטוטיי בנבכי המשחק (ולאחר שצברתי מספיק נקודות לרכישת כמה וכמה ערכות צבעים חדשות), עלו בראשי כמה תובנות על התנהלות חברתית של בני אדם. והיות וארגונים לעתים הינם מיקרוקוסמוס של חברות (societies), וודאי ניתן להשליך את הדברים גם על העולם הארגוני.

דבר ראשון, ניתן לראות שהמשחק הוא מאוד מאוד פשוט. ממש כמו שהיינו משחקים כשהיינו ילדים עם נייר ועפרון (פעם, לפני שהטכנולוגיה כבשה את העולם). ובכל זאת, אל מול עשרות אפליקציות ומשחקים מורכבים הרבה יותר, דווקא הרעיון הפשוט הזה הוא המוביל. בהשלכה מעט פשטנית לעולם הארגוני (וכאן אציין שבדומה ל-angry birds ואחרים, ההורדות לא נעשות רק על ידי ילדים) – כמנהלי הדרכה ופיתוח ארגוני, לפעמים יש לנו נטייה לבנות תכניות גרנדיוזיות ומורכבות, ויתכן שלא תמיד יש בזה צורך. לפעמים הפשוט, פשוט מנצח.

ומחשבה נוספת שהתעוררה מההצלחה האדירה של המשחק – בעולם המקדש את האינדיבידואליות, ההצלחה האישית, ולעתים אף את התחרותיות, דווקא המשחק החברתי הזה (ניחוש המילה מזכה את שני השחקנים באותו מספר נקודות), מתבלט מעל האחרים. אולי בכל זאת אנחנו אוהבים לשחק גם אחד עם השני ולא רק אחד נגד השני.

לעתים המשחק מתקיים מול שחקן מוכר (חבר שאותר דרך הפייסבוק או באמצעות שם משתמש) ולעתים השחקן השני הוא אקראי לחלוטין ונבחר על ידי המערכת. בהיבט זה, ניתן לראות כי גם אינטראקציה בינאישית מצומצמת – ציור בלבד – מאפשרת מקום רב להיכרות ואף לסוג של חיבה כלפי השחקן האחר. יש מי שאוהב לשחק מול הצייר המשקיע והפרפקציוניסט ואחרים המעדיפים את "מקצרי הדרך", המשאירים רמזים עבים בציור (עד כדי כתיבת המילה עצמה..).

הגירסא המשודרגת מאפשרת להעביר הודעות בין שחקן לשחקן. נחמד לראות כי היכרות מסוימת עם השחקן השני (אפילו פרטים בסיסיים כמו גיל וארץ מוצא), סייעה בהגעה לתוצאות טובות יותר, בזכות בחירת מילים נכונה יותר ותקשורת בהירה יותר. חזרה לעולם הארגוני – כאן נזכרתי במקרה בו נתקלתי, בו צוות ישראלי עבד מול צוות קוריאני. שני הצוותים לא הכירו זה את זה כלל, ולאחר היכרות וירטואלית – כל עובד שלח תמונה וסיפר מעט על עצמו ברמה האישית – כל אחד מחברי הצוות האחר הפך מ"פונקציה" חסרת פנים לאדם שהוא עולם ומלואו. כמובן שגם במקרה זה, ההיכרות סייעה לערוץ התקשורת. את המטרה הזו אפשר להשיג היום יותר בקלות באמצעות רשתות חברתיות ארגוניות, הקיימות בארגונים גלובאליים רבים.

לסיכום – כולנו אוהבים לשחק, ונראה שגם מהמשחק החופשי, המנותק כל כך מעולמנו ה"עסקי", יש מה ללמוד…

ולהלן וידאו קצר, שוודאי יעלה חיוך על פניהם של שחקנים מנוסים מבינכם, המציג את סוגי השחקנים השונים:

נכתב על ידי דנה אפללו.

*דנה אפללו היא יועצת ארגונית בתחום ניהול מערכות הדרכה ב"לוטם"