נעם מלוטם

אענה לך בהקדם האפשרי

04:07 PM

היי, אני נעם מלוטם. איך אפשר לעזור לך?

Chat






name

email/phone

message


חזרה

“בייבי בום ארגוני”: איך למנף את התנופה

יש תופעה שאני פוגשת כמעט בכל ארגון בתקופה האחרונה: התפוצצות של עשייה. אחרי כל כך הרבה זמן של מלחמה, קיפאון, הישרדות וניהול משברים – משהו נפתח.

קצת כמו ה baby boom שאחרי מלחמות, שמעורר באנשים צורך עמוק לחיות, ליצור, להתקדם, להמשיך, כך גם ארגונים פתאום מניעים שפע של יוזמות, פרויקטים, תהליכי פיתוח ארגוני ועוד. כולם רוצים “לרוץ קדימה”, להתקדם, לחיות.

הדבר המעניין הוא שהתחושה הזו לא מתרחשת בוואקום. היא נשענת על קרקע כלכלית-עסקית מתחזקת, ועל חזרה זהירה אך ברורה של ארגונים לתכנון קדימה. לפי תחזיות כלכליות עדכניות, צפויה צמיחה של כ-5.2% בתוצר בשנת 2026,  אחרי ההאטה שחווינו בשנים האחרונות.

גם בשוק התעסוקה עצמו יש איתותים בולטים להתאוששות והאצה: בסקר של ManpowerGroup לרבעון הראשון של 2026 מסתמן צפי תעסוקה נטו של כ-25% בישראל, לעומת 19% בלבד ברבעון המקביל שנה שעברה, וקרוב ל43%  מהארגונים בישראל מדווחים על כוונה להרחיב את מצבת כוח האדם ברבעון הראשון של השנה.

כל אלה ועוד מייצרים תמונה של האצה ארגונית, והזדמנות עסקית שנתמכת בתשתית כלכלית ורוח חדשה. וזו בדיוק הנקודה לעצור ולחשוב!

מצד אחד, יש כאן אנרגיה אמיתית של צמיחה, ואנחנו, שנמצאים בתפקידי מנהיגות בארגון, צריכים לקחת שניה כדי לזהות את ההזדמנות ולהבין איך הכי נכון למנף אותה לכדי אימפקט לארגון. מצד שני, שפע של עשייה כשלעצמה לא בהכרח נותנת ערך אמיתי לארגון.

אז איפה "הבורות" ואיך נמנעים מהם?

עוצרים רגע ומגדירים מה באמת חשוב עכשיו
חשוב לנהל את התנופה ולא רק להתנהל בתוכה. משמע, לתעדף נכון ובהתאם ליעדים מה עושים עכשיו ומה אחר כך. לא לנסות לרוץ בבת אחת לכל הכיוונים רק מכוח האינרציה. לא כל יוזמה טובה חייבת לקרות עכשיו. שאלת המפתח כאן היא לא רק מה עושים, אלא דווקא מה מחליטים שלא לעשות כרגע.

זה חשוב במיוחד בתקופה הנוכחית, שבה רוב הארגונים עסוקים בבניית תוכניות עבודה שנתיות ורבעוניות ובתהליכי הערכה ומשוב, שמגדירים יעדים אישיים וצוותיים. אז איפה אנשי HR צריכים למקד משאבים בתקופה הנוכחית?

בואו נדבר על זה ב 3 רמות:

1.ברמה האסטרטגית

עבודה עם ההנהלה על הגדרת סדרי עדיפויות ברורים לרבעון הקרוב, ייצור מדדי הצלחה ברורים, ולא פחות חשוב – מנגנונים תומכים: פגישה רבעונית (QBR), פורום תעדוף רוחבי  וכו'.

2.ברמת ליווי מנהלים
ליווי מנהלים ומתן כלים (הדרכות, טמפלייטים וכו') בפירוק היעדים האסטרטגיים ליעדי יחידה ופרויקטים, תוך סיוע בתעדוף נכון, כך שכל פעילות משרתת את המטרות המרכזיות ויוצרת הלימה בין הצוותים לאסטרטגיה הארגונית.

3.ברמת עובדים
לעודד תקשורת ושקיפות בארגון, כדי שכל עובד יבין את היעדים האסטרטגיים ואת התרומה הספציפית של התפקיד שלו להגשמתם, ולמנוע חוסר בהירות או פעילויות שאינן ממוקדות.

יוצרים הסתכלות רוחבית אמיתית
כשכולם רוצים לרוץ קדימה הסיכון לעבודה בסילואים גובר. חשוב לנהל את תנופת העשיה בהסתכלות רוחבית כדי למנוע כפילויות, התנגשויות וכל שאר מיני צרות ארגוניות שמאפיינות היעדר ניהול רוחבי אקטיבי. זה אולי פחות “סקסי” מלרוץ עם יוזמה חדשה, אבל זה בדיוק מה שיגדיר אחר כך את היכולת שלנו להיות יעילים בניצול המשאבים שלנו, לא רק אפקטיביים בכמות התוצר. להלן כמה רעיונות לכיווני פעולה אפשריים:

  • יצירת מנגנוני סנכרון רוחביים
    הטמעת שגרות קצרות וקבועות (למשל Sync רבעוני/חודשי בין יחידות) שמטרתן יישור קו על יעדים, משאבים, תלות בין פעילויות וחסמים.
  • מינוף מערכות קיימות לניהול ושיתוף ידע
    שימוש במערכות קיימות לניהול ידע, תיעוד תובנות וחשיפת מומחיות ארגונית, כך שידע נגיש בזמן אמת ותומך עבודה רוחבית ולא נשאר ב"כיסים יחידתיים".
  • יצירת היכרות יזומה בין יחידות
    ארגון מפגשים, פרויקטים ופעילויות שמפגישים יחידות שלא עובדות יחד ביום־יום, כדי להכיר שיטות עבודה, צרכים ומומחיות קיימת בארגון.
  • מיפוי רשת הידע הארגונית
    זיהוי מי יודע מה, איפה קיימות מומחיות ואיפה ניתוקים, ושימוש במיפוי כדי לחבר אנשים ליוזמות בעלות ערך.
  • זיהוי והעצמת Cultural Bridges
    איתור עובדים ומנהלים סקרנים עם רשת קשרים רחבה, והצבתם כמתווכים ביוזמות רוחביות, בעיקר כשיש לחץ זמן או צורך בשת"פ נקודתי.
  • רוטציה ותפקידי רוחב כהכשרת מנהיגות
    יצירת הזדמנויות מעבר בין תפקידים ויחידות כדי לפתח הבנה מערכתית ולהכשיר מנהלים כלליים.

עוד דבר חשוב. עד כה התמקדנו בעיקר ברמה הארגונית: אסטרטגיה, הנהלה, מבנים ותהליכים. אבל איפה העובדים בתוך כל זה? כאן נוצר דיסוננס מעניין, ואפילו קצת מטריד.
מצד אחד, נתוני שוק העבודה מצביעים על עלייה בכוונות גיוס והרחבת פעילות. מצד שני, סקרים ומגמות בארץ ובעולם מראים ירידה עקבית במחוברות עובדים, עלייה בעייפות ובשחיקה, ובישראל בפרט – עלייה משמעותית במספר העובדים המתמודדים עם פוסט-טראומה.

הפער בין שוק צומח לעובדים מותשים הוא אתגר מהותי למנהלים ולארגון.

גם אתם מרגישים את זה? אנחנו כאן לעזור לכם לחשוב יחד מה נכון ומתאים לארגון שלכם.

דברו איתנו!

בבלוג הבא נצלול לנתונים ולמגמות עדכניות במחוברות עובדים אל מול שוק בצמיחה, ונציג פרקטיקות ארגוניות שמאפשרות לוודא שהעובדים באמת איתנו בתוך התנופה שמאפיינת את השוק הנוכחי.

Stay tuned…

Explore more

Blog

בין אזעקות ליעדים: הדילמה הניהולית של "אשליית השגרה"

כשיש אזעקות בלילה ויעדים בבוקר ואז שוב אזעקות ביום, והיעדים ממשיכים להעסיק אותנו גם בלילה: איך מנהלים מובילים צוותים בזמן מלחמה? כפי שאנו כבר מורגלים (לצערנו), המציאות משתנה מהר מאוד. רק בשבוע שעבר היינו במציאות של חירום, שבה בעיקר עסקנו בייצוב הבית, האישי והארגוני שלנו. ואז, כמעט ברגע אחד, ההנחיות משתנות – חוזרים לעבודה.

רוצה לקרוא
Special

מעני לוטם לשעת חירום

בתוך מצב החירום הלאומי והאישי, ארגונים מחויבים להמשכיות. במתח הזה, שבין החירום לשגרה, דרושה היערכות והתארגנות חדשה ואחרת על מנת לאפשר רציפות ארגונית ועסקית. אנחנו בלוטם ערוכים ומעדכנים כל הזמן מענים עבורכם- למנהלים, לעובדים, ולשגרה בתוך מצב חירום מתמשך.

רוצה לקרוא
Blog

בין שמי איראן לארגונים שלנו: מנהיגות נשית שמשנה מציאות  

בימים אלו, אנחנו עדים לשני קצוות של גבורה נשית שמתחברים לסיפור אחד על חופש. מצד אחד, נשים אמיצות באיראן שנלחמות על זכותן הבסיסית להביע דעה, להתלבש כרצונן ולחיות בחירות, מאבק שהצית אש שאי אפשר לכבות. מהצד השני, אנחנו רואים את טייסות הקרב של חיל האוויר שלנו, שנלחמות בשמי אותה איראן כדי להגן על הבית ולבלום את החושך. נשים שבנחישותן פרצו תקרות זכוכית שרק לפני שנים בודדות נראו בלתי עבירות.

רוצה לקרוא

תפריט נגישות