חודש לתוך המלחמה, והמוח מה איתו?   

"כולם על הקצה", אין לי סבלנות לאף אחד", "אני מרגישה שאני לא חדה", "אין לי כוח", "אמאל'ה, איך מתחילים יום?" 

אלה רק חלק מהמשפטים ששמעתי בשבוע שעבר מלקוחות, מקולגות, מאנשים סביבי. זה גרם לי לרצות להמשיג- קודם כל לעצמי, ואח"כ לכולם, מה בדיוק עובר עלינו אחרי חודש של מלחמה? איך זה משפיע על מקומות עבודה ומה אפשר לעשות? 

אז הנה. 5 השפעות על המוח, הגוף ועל מקומות עבודה, ו-4 טיפים ועקרונות כדי לעבוד עם מה שיש בצורה מיטבית. 

אין לכם כוח אפילו לקרוא? גם לי. מזל שיש גם פודקאסט (אנא היו סבלניים אם תתקלו בטעויות הגהה, בכל זאת AI). 

אז מה קורה לנו במוח אחרי חודש של סטרס מתמשך?! 

התובנה הראשונה והחשובה היא, שלא צריך להיות בחזית בזמן מלחמה כדי שהמוח יושפע.  

כי כשישנו איום יומיומי מתמשך:  אזעקות, חדשות, חוסר ודאות, ילדים בבית, מילואים, שיבוש שגרה, הגוף חווה את זה כמצב שצריך להתארגן אליו בצורה אחרת. ולכן, אחרי כמה שבועות במצב הזה, משהו משתנה: 
המוח מפסיק “להגיב” לסטרס ומתחיל להתאים את עצמו אליו. כן, אנחנו אשכרה משתנים כדי להתאים את עצמנו למצב הנוכחי. בשורה הזויה ומטרידה הא? אבל גם מדהימה ומעוררת תקווה (חכו לסוף). 

אז איך זה נראה בפועל? ממש ככה-  

הנה 5 השפעות קונקרטיות של מצב מתח מתמשך על מוחנו היקר: 

1.  המוח נכנס למצב של "דריכות קבועה" 

האמיגדלה- המערכת שלנו שאחראית לזהות סכנה, מתחילה לעבוד שעות נוספות. זה לא אומר שאנחנו בפחד כל הזמן, אבל זה מעלה את רמת הדריכות הבסיסית לרמה גבוהה יותר. 

בפועל, אנחנו קופצים מרעשים (עוד מישהו שמע השבוע משאית נוסעת לאחור וחשב שיש התראה מקדימה?!), מתקשים להירגע לגמרי ו"לכבות" רמה מסוימת של ערנות (עוד מישהו סופר עוד ועוד כבשים…?). 

2.  פחות שליטה, יותר תגובתיות 

המוח שלנו הוא מכונה יעילה שמנהלת משאבים בצורה מאוד מדויקת. כך, כשאזורי הסכנה צורכים אנרגיה, האזור במוח שעוזר לנו לחשוב בשקט, לווסת רגשות, לקחת פרספקטיבה, עובד הרבה פחות טוב.  

בפועל, אנחנו יותר עצבנים / חסרי סבלנות, מגיבים בצורה מהירה יותר ופחות שקולה, ומתקשים יותר להכיל ולנהל מורכבות. לא כי נהיינו אנשים פחות טובים, אלא כי המוח שלנו פשוט עובד על מצב הישרדות. ובמצב כזה, פחות צריך לווסת, לחשוב, לתכנן, ויותר צריך להגיב, לפעול, לשרוד.  

3.  ירידה בריכוז ובחדות 

בהמשך לנ"ל, המוח שלנו עובד קשה, ועסוק בלנטר ללא הפסקה "מה קורה עכשיו", מה שמשאיר פחות משאבים למשימות אחרות. 

בפועל, קשה לנו להתרכז לאורך זמן, אנחנו נוטים לשכוח דברים ומרגישים “מרוחים” או פחות חדים (זיכרונותיי מ-Brain Fog"" בקורונה, מישהו?). 

4.  השינה נפגעת, וזה מעצים את הכל 

בהמשך ישיר לנ"ל, וגם אם לא תמיד אנו שמים לב, השינה נהיית פחות עמוקה, יותר מקוטעת, פחות משקמת. וזה קריטי ביותר, כי שינה היא מה שמחזיר את המוח לאיזון. 
כשזה לא קורה, הסטרס לא באמת נרגע לגמרי (מה שמביא לחוויית הקושי להירגע לגמרי, וחוזר חלילה..). 

5.  המוח לומד שהעולם פחות בטוח 

זה אולי הדבר הכי משמעותי.. כי אחרי חודש כזה, המוח מתחיל לפעול מתוך הנחה 
שהמציאות אינה יציבה. וזה כבר משפיע ישירות על האופן שבו אנו מפרשים דברים, ובהמשך ישיר לכך כמובן על תגובותינו. בפועל- הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו בתגובה למציאות החיצונית משתנה מעט, נהיה רגיש יותר, מוטה יותר, מלחיץ יותר, מעצבן יותר.  

איך זה נראה בארגונים? 

אחרי חיכוך עם עשרות לקוחות בשבועות האחרונים, אני רואה ושומעת השפעות רבות, ביניהן: 

• ירידה באיכות העבודה  

• עיכובים במענה\ בזמני דליברי 

• יותר חיכוכים – פנימיים וחיצוניים 

• פחות יוזמה  

• פחות סבלנות 

• יותר חשדנות 

• יותר טעויות  

אם מפרשים את זה כבעיה של הפרט, מפספסים את הכל וגם את הדרך החוצה.  

אז מה עושים? מבינים שנדרש ניהול לא רגיל, ושצריך להתאים את הציפיות אחרת. זה פיזיולוגי! בתוך כך, הנה כמה קטנות שאפשר לנסות- 

הנה ארבעה עקרונות פעולה למנהלים: 

1. לפשט לפני שמאיצים 

הטעות הכי נפוצה היא לדרוש יותר כדי "לפצות על המצב". הכיוון הנכון הוא דווקא להוריד עומס קוגניטיבי, דרך הפחתת הצורך למולטי-טסקינג. עבודה טורית ולא מקבילה תחווה לרוב כאפשרית יותר. כך גם כמובן תעדוף ברור וחד משמעי (פחות – "תתעדפי ותראי לי"\ "תעשה מה שנראה לך חשוב יותר", יותר- "בוא נשב יחד ונחליט במה מתמקדים" \ "הנה הדברים הכי חשובים מבחינתי לשבוע הקרוב"). 

2.  לקצר טווחים 

כשהמוח במצב הישרדותי, הוא חושב בכאן ועכשיו וקשה הרבה יותר לעבוד תוך התבוננות על אופק רחוק. איך הופכים את האתגר לפרקטיקה? 

עובדים במחזורים קצרים- מסרים קצרים וברורים, משימות קטנות יותר, בדיקות סטטוס תכופות, התבוננות על מה שחשוב השבוע \ החודש ולא מה שחשוב ברבעון\ בשנה.  

3.  להחזיר תחושת שליטה 

סטרס מתמשך פוגע בתחושת שליטה, וזה אחד הדברים שמשפיעים הכי הרבה על התפקוד. 

מה כן עובד? 

• לערב אנשים בהחלטות  

• לתת בחירה (גם קטנה)  

• להבהיר איפה ישנה השפעה  

4. חברה, קשרים, קשר אנושי 

במצבי סטרס מתמשך, ובטח במצב הכלכלה היום, ארגונים הרבה פעמים רצים לטיפול ביעילות, בעוד שלא ניתן לעשות זאת ללא אחד המנופים הכי חזקים – שייכות. 

במצב של סטרס מתמשך העולם מרגיש פשוט פחות בטוח. שייכות היא אחד הדברים היחידים שיכולים להחזיר יציבות מבפנים. אז מה אפשר לעשות?  

• הקפדה על קשר אישי 1:1 והתעניינות אמיתית וכנה 

• פתיחת פגישות, גם מרובות משתתפים, ביצירת קשר. זה יכול להיות הומור, שיתוף של כולם, משחק, או סתם סמול טוק בלי לחץ. אל תוותרו. זה מרגיע, מווסת, מוריד קונפליקטים.  

• דגש על צוותיות ועזרה הדדית. "מי שלא יכול עכשיו ייקח אח"כ, אנחנו יחד בזה".  

חשוב לזכור… מה שקורה עכשיו לנו ולעובדים הוא לא חולשה ולא ירידה ברמה. זהו מוח שעובד קשה מדי כדי לשמור עלינו בטוחים. התפקיד של ארגונים ומנהלים הוא לא להילחם בזה אלא לעבוד עם זה חכם יותר. 

והנה הבשורות הטובות שהבטחתי… המוח אומנם משתנה במובנים מסוימים בעת הזו, אבל הנוירו פלסטיות הזו עובדת באופן מדהים לשני הכיוונים; וברגע שיהיה פה שפוי יותר ורגוע יותר, נוכל מהר יחסית גם לשוב לרוגע, נחת, ולחירות מוחית ותפקודית אמיתית.  

ובנימה זו- חג חירות שמח. שקט. ורגוע.  

לפרטים נוספים: talk@lotem.co.il