3 מאמנים, 3 סרטים, 3 תרגילים במנהיגות – לקראת מונדיאל 2026

לקראת מונדיאל 2026 צפיתי בשלושה סרטי ספורט על כדורגל, שיצאו לאחרונה בנטפליקס: האחד מספר על נבחרת שהתפרקה מבפנים, השני על אחד הקאמבקים הגדולים בתולדות המשחק, והשלישי על הנבחרת שנחשבת לטובה בכל הזמנים.

שלושתם הובילו אותי לנוסחה אחת פרקטית לבניית מנהיגות.

פרשת האוטובוס: השביתה של שחקני צרפת בכדורגל

• הסרט הדוקומנטרי הזה מתאר אירוע מוזר וחד פעמי שהתרחש במהלך מונדיאל 2010 בדרום אפריקה – נבחרת שלמה מחליטה לפתוח בשביתה. שחקני נבחרת צרפת מגיעים לאימון, אך מסרבים לרדת מהאוטובוס לאות הזדהות עם חברם לנבחרת, שסולק הביתה לאחר עימות עם המאמן.
• המאמן היה רמון דומאנק, דמות צבעונית במיוחד. בתחילת הסרט הוא אומר כך: "למדתי NLP וכל מה שקשור לתקשורת ודרכים להבין אנשים, ואסטרולוגיה היא אחת מהן. כשהגעתי לאחת הקבוצות שאימנתי, היו בה שישה או שבעה בני מזל עקרב, המטרה שלי הייתה להיפטר מכמה שיותר מהם". אני מודה שכבן מזל עקרב זה קצת עקץ אותי.. דומאנק כותב יומן, ובו הוא מתאר גם את יחסיו עם השחקנים, למשל – "נתקלתי באחד השחקנים במסדרון, הוא רצה לדבר. אמרתי לו: אתה לא מדבר איתי!! גורקוף (שחקן הנבחרת) כזה דביל".
• דומאנק, שראה עצמו מומחה להבנת אנשים, יצר ניכור מול השחקנים וחולל במו ידיו כאוס חברתי בנבחרת. צרפת, שהגיעה למונדיאל כסגנית אלופת העולם, מפסידה פעמיים בשלב הבתים ומודחת בבושת פנים.

"הנס של איסטנבול"

• ב2005, בגמר ליגת האלופות באיסטנבול (הטורניר השני בחשיבותו אחרי המונדיאל), קבוצת ליברפול מפגרת 3:0 במחצית, מול קבוצת מילאן. למרבה התדהמה, בתוך שש דקות במחצית השנייה, כובשת ליברפול שלושה שערים ועושה קאמבק היסטורי. לבסוף היא גם זוכה בגביע, לאחר דו קרב מרתק בפנדלים!
• הסרט הדוקומנטרי מנסה לענות על החידה הגדולה: מה קרה בחדר ההלבשה במחצית שהפך את היוצרות? איך הצליחה ליברפול לצאת מכזה משבר?
  ציפיתי שהתשובה תהיה נאום גדול מהחיים של המאמן, או משהו דומה שכתוב בספרי הניהול – אבל האמת הפתיעה אותי, ונגיע אליה עוד מעט..

• מאמן הקבוצה היה הספרדי רפאל בניטס. הוא מעין גרסת AI של מאמן..
  הוא איש של פרטים קטנים ואובססיבי לנתונים סטטיסטיים, מבחינתו כדורגל זה עניין רציונלי של מערכים טקטיים והכל מסתכם באיך להציב את השחקנים על המגרש. כמה מהם אומרים בסרט: "הוא התייחס אלינו כאל כלי משחק על לוח שחמט", "הרגשתי שהוא רוצה לשנות ולשפץ אותי", "הרגשנו קור".

• בחזרה לחדר ההלבשה של ליברפול במחצית… בדקות הראשונות הייתה דממה של הלם, ולאחר מכן היו חילופי האשמות וצעקות בין השחקנים; הקבוצה כולה בסערה.
  בניטס (אולי כבר כצפוי..) לא מרגיע או מחזק את הקבוצה, אלא משרטט מהלכים על הלוח – אבל בתוך הכאוס שמתחולל, השחקנים עולים למגרש כשהם מבולבלים ולא מבינים איך לשחק.
  אבל אז  קורה משהו מפתיע – השחקנים שמצפים לקבל בוז מהאוהדים, שומעים את הקהל שלהם שר בקול גדול ("כמו תפילה") את שיר המועדון: "לעולם לא תצעדי לבד".
  על גלי האנרגיה הללו, השחקנים מוצאים כוחות מחודשים, ואת הסוף אתם יודעים.
  בדיעבד מתברר שמי שהוציא את ליברפול מהמשבר לא היה המאמן אלא התרבות.
• התרבות של ליברפול, עירם של הביטלס כזכור, מבוססת על רגש, תשוקה, התלהבות ונאמנות למועדון. בניטס יוצא כנגד זה – מבחינתו משחקים עם הראש ולא עם הלב, ולאורך כל הסרט הוא חוזר על כך, עד הגמר ההיסטורי, שעושה אצלו שינוי: "התחלתי להבין שגם אם חשוב לשחק עם הראש, אסור לשכוח לעולם לשחק גם עם הלב".
  

ברזיל 1970: הכוכב השלישי

• ברזיל 1970 היא מותג.
  היא נחשבת לנבחרת הכדורגל הטובה בכל הזמנים, של מדינת הכדורגל הטובה בכל הזמנים, עם פלה, השחקן שנחשב למלך המונדיאלים של כל הזמנים (אלא אם מסי יזכה שוב השנה..). סדרת הדרמה הספורטיבית "הכוכב השלישי", מתארת את המסע של הנבחרת הזו לזכייה השלישית של ברזיל במונדיאל.

• במרכז הסדרה עומדים המאמן הצעיר, מריו זגאלו, והכוכב הגדול פלה. שניהם שיחקו יחד בעבר בנבחרת, ויש ביניהם אמון רב. מצד שני, בין המאמן החדש ליתר השחקנים אין אמון כלל. כשזגאלו נכנס לתפקיד הוא מחליט להוציא מההרכב את אחד הכוכבים, שחקן יצירתי בשם טוסטאו.
  פלה פונה למאמן ואומר: "החבר'ה לא רגועים ומפחדים מכל השינויים שאתה עושה". זגאלו אומר לו: "הכדורגל השתנה, אני צריך לרענן את הקבוצה הזאת. אני צריך אותך פלה, הם מקשיבים לך". פלה נקרע בין הנאמנות שלו למאמן לבין הנאמנות שלו לקבוצה. שני הצדדים לוחצים עליו לקדם את האינטרסים שלהם.

• הפוזיציה הזו של פלה דומה מאוד לפוזיציה של דרג מנהלי הביניים בארגונים –
  הם אלו שנמצאים "בין הפטיש לסדן", בין ההנהלה מחד, שמדברת שפה אסטרטגית מערכתית, לבין העובדים והשטח, שמדברים שפה ביצועית תפעולית. זו פוזיציה מורכבת ורבת לחצים והיא יכולה לייצר חוויה הישרדותית מתישה ותגובתית.
  התודעה המנהיגותית מופיעה כשמתחילים לראות את הפוזיציה הזו כמקום ייחודי של השפעה על כל חלקי הארגון, ויודעים לתווך את המסרים ההדדיים באופן חכם.

• כמה ימים לפני המונדיאל פלה וזגאלו משוחחים, המאמן שוב אומר: "אני יודע שטוסטאו שחקן מדהים, הוא פשוט לא מתאים למערך שלי". פלה ניגש ואומר לו בחיוך: "תקשיב זאי, לא ייתכן שרק אנחנו נצטרך להתאים את עצמנו למערך שלך. המערך שלך צריך להתאים גם לשחקנים".
  באימון הבא זגאלו אומר לשחקנים: "אני יודע שאתם חושבים שאני כמו תקליט שבור מדבר כל הזמן על טקטיקות. אבל זה תפקידי, אני לא צריך ללמד את פלה לבעוט..
  יש לנו המון כוכבים, אבל חבורת כוכבים לא יכולה לנצח קבוצה מאורגנת. יש רק דרך אחת לגרום לזה לעבוד – להיות מאוחדים, אתם איתי ואני אתכם. טוסטאו בהרכב הפותח, שיניתי קצת וזה יעבוד".
  המהלך הזה יכול להיתפס ככניעה, אך בעיניי הוא נתפס כמעשה מנהיגותי בונה אמון – זגאלו נותן דוגמא אישית להעדפת טובת הקבוצה על פני האגו.

• זגאלו מבין שארגון מורכב גם ממבנה ארגוני (מערך טקטי) וגם מאנשים (שחקנים). אסור לקדש את המבנה ולכפות אותו באופן שלא מתאים לכל פרט, כמו שאסור לקדש רק שיקולים אישיים/פוליטיים ולעקם את המבנה כך שלא ישרת את מטרות הארגון.
  זגאלו בוחר בגמישות על פני נוקשות, בחשיבה מחברת ולא חשיבה מפרקת.
  הוא מרוויח את טוסטאו ואת הקבוצה כולה, ויוצר את התשתית לנבחרת המונדיאלים הגדולה בכל הזמנים.

שלושה תרגילים במנהיגות

ראינו שלושה מאמנים, שכל אחד מהם מביא את ההנחות שלו לגביי התפקיד, ומתמודד אחרת עם דילמות מנהיגותיות.

אצל דומאנק ראינו קריסה מנהיגותית שמובילה לקריסה קבוצתית וכשלון של הנבחרת.
אצל בניטס ואצל זגאלו ראינו מאמנים שדוגלים בחשיבות הטקטיקה, אך גם מוכנות להשתנות ולהחזיק בתפיסה מורכבת יותר שרואה אנשים (בניטס מבין זאת לאחר הזכייה, זגאלו לפניה).

לא תתקיים מנהיגות ללא היכולת לראות אנשים. כששואלים אותי מנהלים בתוכניות פיתוח מנהלים, "שרון, איך הופכים להיות מנהיגים בפועל ולא בתיאוריה?", אני משיב שכל מה שנדרש מהם זה לפתור תרגילים בחיבור… שלושה ליתר דיוק:

התרגיל הראשון – חיבור בין המנהל לבין כל אחד מאנשי הצוות שלו. זה אומר להקדיש זמן להכרות, להתעניינות מקצועית וגם אישית. הפסיכולוג אריך פרום כתב בספר "אומנות האהבה" שכשאתה מכיר מישהו אתה מבין אותו יותר, אתה פחות שיפוטי ויותר אמפתי.

התרגיל השני – לחבר את העובדים בינם לבין עצמם, להפוך אותם מאוסף בודדים לצוות, לנבחרת. זה ההפך מגישת "הפרד ומשול", שהיא למעשה תרגיל בחילוק ופיצול..

התרגיל השלישי – הוא לקחת את כל אלו, ולחבר אותם למטרה משותפת או לשינוי/מהלך שאתה רוצה להוביל כמנהל.

בעיניי לסדר התרגילים יש חשיבות, והפתרון של כל אחד מהם יהיה פשוט יותר אם הצלחת "לפתור" את התרגיל הקודם.

מאחל לנו מונדיאל שמח, מפתיע ומרגש – מגיע לנו אסקפיזם טהור (וגלובלי..),
מונדיאל שיוליד עוד סיפורים טובים, שבסבירות גבוהה יולידו סרטים נוספים 😊

לפרטים נוספים: sharonr@lotem.co.il