לנהל (שוב?, כן שוב) בזמן מלחמה

מכתב קצר למנהלות ומנהלים

אנו (שוב) בימים היסטוריים. רגע אחרי שהחטופים חזרו וקצת נשמנו לרווחה – אנו מוצאים את עצמנו שוב במציאות של מלחמה.

וכששאלתי את עצמי מה יש עוד לומר, נזכרתי בשיר "נאמר כבר הכל" (של החברים של נטאשה).
כי בשנתיים האחרונות אמרנו כבר כמעט הכל על ניהול בזמן מלחמה.

ולא רק ההיסטוריה הקרובה חוזרת – גם זו הרחוקה : שוב צורר מפרס מאיים עלינו, ושוב אנחנו לוקחים את גורלנו בידינו דרך תעוזה, תחבולות ושיתופי פעולה עם שליטים אחרים.

אז חזרתי למגילה – כדי לחפש בה השראה ותזכורת לפרקטיקות של מנהיגות בזמני משבר.

"עַל כֵּן קָרְאוּ לַיָּמִים הָאֵלֶּה פוּרִים, בְּכָל-שָׁנָה וְשָׁנָה, בְּכָל-דּוֹר וָדוֹר" – איך מטעינים את האוטומט באנרגיה?

אנחנו מגיעים למלחמה הזו מיומנים ומשופשפים בעל כורחנו. יש לנו ניסיון רב, אך גם עייפות ושחיקה – ובעיקר שחיקה רגשית. הפעולה על אוטומט מייצרת ודאות ומסוגלות, אך גם עלולה להביא לכהות חושים, ל"עייפות אמפתיה" כלפי האנשים שלנו.

ודווקא כאן, החג נותן לנו תזכורת: זו שגרה שחוזרת על עצמה כל שנה, ובכל זאת, בכל שנה השמחה (וגם הזעם על המן..) מרגישים אמיתיים מחדש. אז תזכורת ניהולית פשוטה לעצמנו: להתעניין – באמת, לגלות איכפתיות – באמת, לדבר עם האנשים – לא כי זה בצ'ק ליסט, אלא כי הם צריכים אותנו.

"וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת, הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת" – על מהות הניהול בזמן משבר
כשמרדכי פונה לאסתר היא חוששת, ובצדק. לפנות למלך ללא הזמנה מראש זהו צעד שמסכן אותה אישית ועדיף מבחינתה "להחריש". מרדכי מזכיר לה: את בתפקיד מלכותי, ואולי לא סתם את שם.

גם אצלנו, ברגעי משבר, טבעי לרצות להצטמצם ולדאוג לעצמנו, אך התפקיד שלנו מזכיר לנו שיש לנו אחריות מנהיגותית. ומנהיגות במצבי חירום משמעה "להיות גשר", כי גשר מספק שני צרכים קריטיים:
1. ביטחון – עוגן, תמיכה, מקום אנושי בטוח.
2. המשכיות – שמירה על רציפות ותנועה קדימה.

"וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה, וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב" – על הקוקטייל הרגשי בזמני קיצון

במציאות כאוטית רגשות מתחלפים במהירות: מרוממות לעצב, מתקווה לחרדה – לפעמים בתוך דקות.
חשוב לזכור שכל רגש הוא אפשרי ובעיקר לגיטימי. חשוב גם לזכור שאנשים שונים חווים אחרת את המציאות.

כמנהלים, האתגר שלנו הוא כפול: מצד אחד – לקבל כל רגש בהבנה, ומצד שני – לעודד ולהחזיק גם את התקווה.

"לֵךְ כְּנוֹס אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים" – כוח המסגרת והיחד
ברגע הקריטי, אסתר מבקשת ממרדכי לכנס את כל עמה. זו תזכורת לכוח של קהילה – אנחנו יצורים חברתיים, ובחירום זקוקים עוד יותר אחד לשני. לכן קיימו עדכונים ומיצאו את הדרך המתאימה לצוות שלכם לשמור על חיבור ושייכות. צוות הוא לא רק "כוח משימה", הוא קהילה מחזיקה ומחזקת.

"וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ, וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים" – סולידריות ותשומת לב

המסר של המגילה ברור, יש לשים לב במיוחד "לאביונים" – כלומר לחלקים הפגיעים בחברה. כמנהלים חשוב להקדיש תשומת לב לאלו שזקוקים לכך במיוחד. למשל: אנשי מילואים (או בני משפחה של מילואמיניקים), הורים ללא מסגרות, אנשים רגישים יותר, חברי צוות שמחזיקים עומס לבד וכו'.

מחווה קטנה של הקשבה, הוקרה, גיבוי או הכלה – היא מתנה גדולה מאוד.

"מה נשתנה?" – על גמישות תפעולית בזמני משבר

כן, לרגע שברתי את הרצף וקפצתי לפסח..

משבר שובר את השגרה ומפרק אותה, ולכן צריך לבנות שגרה ו"סדר יום" חדש: מה קריטי עכשיו לעשות (ומי עושה), מה נדחה, אילו שגרות כן מקיימים ואלו מצמצמים או מתאימים. המטרה: פחות עומס ויותר מיקוד, פחות כאוס ויותר בהירות.

"וְכָל-מַעֲשֵׂה תָקְפּוֹ, וּגְבוּרָתוֹ, וּפָרָשַׁת גְּדֻלַּת מָרְדֳּכַי, הֲלוֹא הֵם כְּתוּבִים, עַל-סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים"

ימים כמו אלו מצריכים עוצמות מיוחדות. שמרו על עצמכם כדי שתוכלו להוביל אחרים. מיצאו מה ומי שיכול להטעין אתכם – זמן שקט, שיחה טובה, רגע לעצמכם.

ותרשו לי להציע שאלה לסיום: איך הייתם רוצים להיזכר בספר דברי הימים האישי שלכם? –
מה תרצו להגיד לעצמכם בדיעבד על איך שהובלתם בזמן הזה. זיכרו שלפעמים מעשה קטן שלכם, יכול להיות מעשה גדול עבור מישהו אחר.

מאחל לכולנו שנעבור גם את התקופה הזו, ונגיע במהרה לימי אביב של שקט, ביטחון וצמיחה!

לפרטים נוספים > sharonr@lotem.co.il