יורגן קלופ מאמן את כולנו למנהיגות יוצאת דופן

Photo: Vlad1988 / Shutterstock
השבוע (19.5.2024) סיים יורגן קלופ את תפקידו כמאמן קבוצת הכדורגל ליברפול, לאחר כמעט עשור. הוא לקח קבוצה מפוררת וחסרת תקווה, והביא אותה לזכייה באליפות אנגליה, אליפות אירופה ועוד כמה גביעים שאסף בדרך.
קלופ הוא יותר ממאמן כדורגל עטור הישגים, הוא זן נדיר של מאמן שהפך למנהיג של קבוצה, מועדון וקהילה. הוא שינה ועיצב מחדש את התרבות הארגונית של ליברפול, נטע אמונה בשחקנים ובאוהדים, ויצר חיבור מרגש עם העיר וקהילת הכדורגל כולה.
"אנחנו צריכים להפוך מספקנים למאמינים", כך הוא אמר במסיבת העיתונאים הראשונה שלו.

לב המנהיגות הוא הלב
איך מייצרים כזו השפעה עמוקה ורחבה? המנהיגות הייחודית והאותנטית של קלופ מאופיינת בעיניי בא"א: אנרגיה ואהבה.
קלופ מקרין חום באופן טבעי, יחסי האנוש שלו מעוררים השראה.

הוא גורם לכל אחד במערכת להרגיש שייך. ביום הראשון שלו בתפקיד המתינו עיתונאים רבים לראיון אותו במשרדי המועדון. הם העידו שהבחינו בתופעה מיוחדת – כל האנשים שחלפו לידם חייכו… זו לא אנקדוטה, זו תפיסה ודרך חיים עבור קלופ. הוא מרבה לחייך ומרבה לגרום לאנשים להרגיש טוב ובנוח. החיוך והצחוק מקלילים את האווירה, בטח בסביבה תוצאתית ועתירת מתחים כמו כדורגל מקצועני שצופים בו מיליוני אנשים.
קלופ משקיע ביצירת יחסים עמוקים. הוא מבין את הערך של שיחות אחד על אחד: "אתה לומד יותר ויותר על השחקנים שלך מידי יום, והרבה מזה קורה בשיחות אחד על אחד".

הוא מוקסם ממערכות יחסים, ומנסה לקלף את השכבות כדי להכיר את הקבוצה שלו כאנשים, לא רק ככדורגלנים. אחד השחקנים שלו בעבר, ג'ורג'יניו ווינאלדום, אמר כי זו הייתה הסיבה המרכזית שבחר לחתום בליברפול: "בפגישה עם יורגן צחקנו ולא דיברנו רק על כדורגל. הוא התעניין בחיי האישיים וזה עשה לי טוב. הוא לא התעניין רק בווינאלדום הכדורגלן אלא בווינאלדום האדם".

כשאחד השחקנים לא ידע שחברו לקבוצה אמור להפוך לאב, קלופ נידהם: "איך אתה לא יודע את זה? זה הדבר הכי גדול בחייו עכשיו. בחייך!"

יחד כל הדרך
פפ לינדרס, עוזר המאמן שלו, אמר: "קלופ מייצר משפחתיות. אנחנו תמיד אומרים ש30% זה טקטיקה ו70% זה בניית צוות".
קלופ מאמין שעבודת צוות היא קריטית להצלחה. זה נכון לא רק לשחקנים עצמם. זה מתחיל בצוות ההנהלה הבכירה שהוא חלק ממנו – שם הוא מקפיד על יצירת אמון (הוא לא מדליף מפגישות למשל), על ליבון אי הסכמות וגיבוש משותף של החלטות.

זה ממשיך לצוות המקצועי שמקיף אותו ומשם לשאר העובדים. כשהוא הגיע לראשונה למגרש האימונים בליברפול, הוא כינס את העובדים וביקש מהם להציג את עצמם ותפקידם. מהשחקנים הוא ביקש ללמוד את השמות של כולם, והסביר שזה "כי הם חלק מהמשפחה והצוות".

האדם הלומד, המאמן המעצים
קלופ הפך למאמן בגיל 34, הוא שיחק בקבוצת מיינץ הגרמנית ועם פרישתו הפך למאמן הקבוצה והעלה אותה ליגה. "ביום ראשון עוד שיחקתי על המגרש, וביום שני כבר הייתי מאמן. היתרון שלי היה שהבנתי את המגבלות שלי, והתחלתי ללמוד – והרבה". כשהוא בוחן אם שחקן מתאים לקבוצה שלו, הוא שואל אותו "האם אתה אוהב להתאמן?", שזה בעצם מסר.. האם אתה אוהב ללמוד, להשקיע ולהשתפר כל הזמן?.

לצד יחסי האנוש שלו, קלופ מבסס את האימון שלו על ניתוח, מחקר של נתונים, וחיפוש שיטות לשיפור תמידי. הוא נחשב לאחד ממאמני הכדורגל המתקדמים והחדשניים ביותר שיש.

בצוות המקצועי קלופ לא מייצר לעצמו תדמית של גאון. להפך. הוא דוגל בהאצלת סמכויות ומטפח אנשי מקצוע שמסייעים לו: "אני יודע שאני טוב בכמה דברים, ממש טוב בכמה דברים, וזה מספיק. הביטחון שלי מספיק גדול שאוכל לתת לאנשים לצמוח לידי. אני צריך מומחים מסביבי עם ידע יותר גדול משלי".
זו מנהיגות מספיק צנועה כדי לא להיות עסוקה רק בעצמה ולהבין את המגבלות שיש לכל אחד מאיתנו, ומנהיגות מספיק בטוחה כדי להודות בזה ולאפשר לאנשים להתפתח לצידך.

בעליות ובנפילות – התמודדות עם כישלונות ומשברים
בנאום שלו בפרידה ממנו אמר קלופ לאוהדים: "זה לא מרגיש כמו סיום, זה מרגיש כמו התחלה. יש כאן קבוצה מצוינת". גם במשברים והפסדים, הוא אומר את אותו הדבר,
"זה לא הסוף, זו רק ההתחלה".

חלק מרכזי בחוסן הזה הוא לבנות תרבות שיש בה ביטחון פסיכולוגי, כזו שיודעת להתמודד עם כישלונות: "כדורגל הוא 98% התמודדות עם כישלון, ומציאת היכולת לחייך ולמצוא הנאה  במשחק הבא". קלופ הוא אדם הישגי, כשהגיע לליברפול הוא בא כדי לייצר הצלחות אחרי 30 שנה ללא אליפות. הוא עצמו הבטיח להביא אליפות תוך 4 שנים (זה לקח לו 5, אבל אני בטוח שסלחו לו…). קלופ הוא גם אדם חכם, הוא מבין שאי אפשר להוביל ארגון גדול ומורכב לבד, המפתח טמון באנשים: "יש משהו שמסייע לי", הוא אמר, "באמת אכפת לי מאנשים".

וכשאתה מקרין אהבה, אכפתיות ואנרגיה, אין פלא שכך גם נפרדים ממך: