Blog
מחופשה לעבודה: 5 תובנות להתחלה שנה
רותי לוי, מנהלת תחום ארגון ושיטות
רותי לוי, מנהלת תחום ארגון ושיטות, יצאה לחופשה וחזרה עם תובנות, לחיים בכלל ולעולם הארגוני בפרט.
אני אוהבת לחוש את המקום באמצעות שהייה בבתים מקומיים, במקום בתי מלון. בחרתי את הבתים בקפידה, עברתי על תמונות והמלצות של עשרות רבות של בתים, ולבסוף הזמנתי וסידרתי את המסלול. לרב שהיינו 2 לילות בכל בית. אז מה למדתי?
- לפני הכל, מיישרים את התשתיות
בכמה בתים שהתארחנו נראה כי הושקעה מחשבה ומאמץ בריהוט וסידור הבית – עיצוב החללים, תמונות, וילונות, ספות ומיטות נוחות. אך רצפת העץ לא זכתה לחידוש. ולמה זה חשוב? גיליתי שללכת על רצפה לא מאוזנת גורם לי לכאב ראש נוראי – כאילו אני מתהלכת באונייה שכל צעד מאתגר את יציבות הגוף. כך שבסופו של דבר, לא ממש נהניתי מהעטיפה היפה.
ובתהליכים: אפשר לייצר סביבה תומכת ונעימה כזו שנגבה בממשקים וכלים לבקרה וניטור, אך אם התהליך בבסיסו 'עקום', נגלה תופעות שגורמות לחוסר יעילות: עבודה חוזרת, איחורים, בעיות איכות, תקלות ועוד.
חשוב לייצר תשתית יציבה ומפולסת, כזו שתומכת בצורה טובה בכל מה שנרצה לבנות עליה. - בוחנים הרגלים, פתוחים לשינויים
למדתי שאני לא חייבת להיצמד להרגל הקבוע של פריקת המזוודה וסידור הבגדים בארון. שהרי בסופו של דבר היינו רק 2 לילות בכל בית. כך, כל יום בחרתי את הפריטים הדרושים ישירות מתוך המזוודה. בבתים שהיו 2 קומות, אפילו לא העליתי את המזוודה למעלה.
גישת lean management דוגלת בביצוע הפעולות, ואך ורק באלה שמוסיפות ערך ללקוח. היא מוטמעת כל כך עמוק אצלי, שמצאתי את עצמי חושבת על כך סביב עניין המזוודות. מה מוסיף ערך? האם לפרוק ולארוז שוב כל יומיים רק כי כך נהוג או למשוך רק את מה שנחוץ לי להיום?
בסביבת העבודה: האם אנחנו שמים סימני שאלה על פעולות שהפכו כבר אוטומטיות? האם אנחנו מתרגלים שינוי הרגלים? - תראו אותי
בתים בהם הבעלים דאגו לראות אותי כבן אדם ולא רק כאמצעי להשאת רווח היו הרבה יותר נעימים. וזה נוגע בדברים הקטנים ממש: מעט אוכל במקרר או אבקת כביסה או אפילו פתק ברוכים הבאים.
העובדים שלנו: איך אנחנו מתייחסים אליהם? האם אנחנו מתעניינים באמת בשלומם? בחוויה הנוכחית שלהם בארגון? - משאירים מקום
גיליתי שנעים לי יותר להתארח בבתים בהם הקו המוביל הוא מינימליזם – בתים בהם כל הדרוש ישנו אך לא פריט אחד יותר. החלל הרגיש מזמין, מרווח ופתוח לכל מה שאני ארצה לטעת בו.
בשגרת העבודה: האם אנחנו שומרים חלונות זמן לחשיבה, תכנון, הפקת לקחים? מרווחים אלו ביומן מאפשרים התבוננות, למידה והתנעה ממקום חדש. - פרספקטיבה
אחרי כמעט חודש של נדודים חזרנו הביתה, ואז ראיתי כמה דברים מפתיעים ממש.
הבית שלי לא היה עובר את הביקורת שלי (!). הרגשתי מחנק מאוסף החפצים שפגשתי, שחלקם לא בשימוש כבר תקופה. ראיתי בבירור פינות בבית שלא זכו לתשומת לב המון זמן. חזרתי עם אפס סובלנות לטיפת חוסר סדר, לכלוך או פריטים מיותרים.
ונכנסתי למסע מיון, פינוי, סדר, ניקיון (ממש כמו במתודולוגיית 5S 😎).
המרחק והזמן יצרו אצלי פרספקטיבה חדשה, דרך התנסויות במרחבים שונים וזו הביאה לרצון לייצר קלילות וריווח.
ובגזרת העבודה זה תורגם לשאלות מקבילות: איך אני רוצה לחזור לעבודה? היכן אני מייצרת ערך? האם אני פועלת מתוך אוטומטים והרגלים? איפה אני מתחדשת ואיפה אני ממחזרת את עצמי? מה חשוב לי להטמיע ביום-יום שלי? האם אני מקדישה תשומת לב לסובבים אותי? היכן אני דואגת למקם חלונות זמן לחשיבה, תכנון וריווח?
לקראת השנה החדשה, אני מזמינה אתכם לשאול שאלות אלו, להעמיק פנימה ולאפשר לתשובות לרענן את חיי היום יום בבית, בעבודה ובכלל.