Blog
מה נשתנה השנה הזאת מכל השנים? ארבע קושיות ארגוניות
1. היפר-ונטילציה של שינויים
כמה זמן צריך כדי להוביל ולהטמיע שינוי? למשה רבנו זה לקח 40 שנה. 40 שנה בין היציאה ממצרים לבין הכניסה לארץ המובטחת. היום? אין לנו סבלנות לחכות 40 דקות.
הקצב שבו העולם מתקדם מסחרר. רק נסו לחשוב איפה הייתה הבינה המלאכותית לפני שנתיים ואיפה היא היום. אבל גם ההבנה הזו לא הכינה אותי לשיחת טלפון שקיבלתי ממנהלת בארגון גדול, בעיצומה של תוכנית לפיתוח מנהלים.
"אני יכולה לספור על כף יד אחת את מספר השבועות שבהם לא חווינו שינוי משמעותי בשנה האחרונה", היא אמרה לי בתסכול. "שינוי בייעוד הצוות, ארגון מחדש, מעבר משרדים לעיר אחרת, עובדים שנכנסים ויוצאים בגלל מילואים וסיבות אחרות… חלק מהעובדות אפילו התפטרו מרוב לחץ".
היא לא הייתה רק עייפה, היא הייתה חסרת אונים.
עייפות שינויים – כשמסע הופך למירוץ
אחרי השיחה הארוכה שלנו, היא סיפרה לי שהדבר שהכי סייע לה, היה שהכרתי לה את המושג "עייפות שינויים" (Change Fatigue).
זהו מצב שבו עובדים מותשים מריבוי שינויים בפרק זמן קצר, מרגישים מוצפים, ציניים או אדישים. כשהקצב הופך לבלתי נסבל, אנשים כבר לא מצליחים להכיל עוד שינוי נוסף – אפילו אם הוא שינוי טוב.
עבורה, זה היה רגע של הקלה. היא אמרה לי שהמושג לכד במדויק את החוויה שלה, ויותר מזה – הוא נירמל לה אותה. פתאום היא הבינה – זה לא רק היא. אם יש לזה שם, כנראה שזה קורה גם במקומות אחרים.
היא החליטה לקחת את זה הלאה, ולעלות שאלות קריטיות בתוך הארגון, קושיות שכל ארגון צריך לשאול את עצמו בעת הזו:
- כמה שינויים חווינו לאחרונה? לא רק כמות, אלא גם עוצמה.
- מה הזמן הנכון לשינוי נוסף? ואולי אפשר לתעדף או לאחד שינויים כדי להקל על האנשים?
- איזו תמיכה ניתן לתת? הכשרות, התאמות, משאבים – כדי שאנשים לא ירגישו שהם לבד.
ונחזור למשה רבנו. אולי הוא הבין משהו שקל היום לשכוח – שינוי לא קורה ברגע, צריך זמן כדי לעבד אותו. שינוי הוא לא כמו חציית כביש – פעולה מסוכנת שחייבים לעשות במהירות ולהמשיך הלאה. אולי מה שישתנה בשנה הקרובה זו ההבנה ששינוי משמעותי הוא מסע – ואם רוצים שאנשים יעמדו בקצב, צריך לוודא שהם מוכנים למסע הבא – ואולי אפילו לתת להם רגע לנוח לפני היציאה שוב לדרך.
