אמנות המעברים: המשכיות עסקית בשגרת חירום – קולות מהשטח

הבלוג זמין כעת גם בפורמט פודקאסט!
התכנים עובדו והומרו לאודיו בעזרת פלטפורמת NotebookLM , מוזמנים להאזין (היו סבלניים אם תתקלו בטעות הגהה, בכל זאת AI) >

לקריאת הבלוג :

ההלם של הימים הראשונים של מבצע "עם כלביא" מתחיל להפוך למציאות חדשה ומאתגרת: שגרת החירום. אנחנו נעים בין הבית לעבודה, בין הפרטי למקצועי, בין הדאגה ליקירנו לבין הצורך להמשיך לתפקד, להניע, לנהל. המציאות הזו, שבה כל רגע אנחנו מחליפים כובעים ותפקידים, דורשת מאיתנו מיומנות חדשה: אמנות המעברים.

הצורך בשטח ברור ומהדהד: כלים פרקטיים שיעזרו לנווט במציאות המורכבת הזו ולשמר המשכיות עסקית. השאלה היא לא האם נמשיך, אלא איך נמשיך, כשהקרקע כל הזמן רועדת.

אמנות המעברים: בין האישי לארגוני – תובנות מהשטח

"אמנות המעברים" היא היכולת שלנו כבני אדם, ושל הארגון כולו, לנוע בגמישות בין העולמות השונים שדורשים את תשומת ליבנו. רגע אחד את אמא לילדים שצריכים אותך בבית, וברגע שאחרי את מנהלת שצריכה להוביל צוות. המעברים הבלתי פוסקים האלה יוצרים עומס, הצפה ותחושה של שחיקה.

בשבוע האחרון, במסגרת מפגשי וובינר שקיימנו אצל לקוחות רבים ("המנהל כמרחב מוגן – לנהל (שוב) בזמן מלחמה"), פגשנו מאות מנהלים מסקטורים שונים. מהשיח איתם, עולות תובנות חדות שמחזקות את הצורך באמנות המעברים, ומספקות הצצה כנה לאתגרים האמיתיים בשטח:

• הקושי להיות בכובע מנהל כשיש דאגות בסיסיות לבית ולמשפחה.
• המילה "עייפות" חוזרת עוד ועוד – עייפות פיזית ונפשית.
• מעברים חדים – מאזעקות וילדים למעבר מידי לעבודה.
• התמודדות עם צוות חלקי (מילואים, חו"ל, עובדים עם חרדות).
• חשש של עובדים חיוניים מיציאה לדרכים ולעבודה.
• שאלות על ההיגיון של דרישות העבודה "הרגילה" בעת הזו.
• רצון לעשות הכל כרגיל בתוך משאבים מצומצמים

אז איך ארגון יכול לתמוך ביכולת הזו?

הנה הכלים הפרקטיים שאנו מציעים, אשר מקבלים משנה תוקף נוכח הקולות מהשטח:

• כוחו של המיקוד הציפייה להספיק הכל, לעמוד בכל היעדים שהיו לפני, היא לא ריאלית ובעיקר שוחקת. ארגונים ומנהלים צריכים היום, יותר מתמיד, להגדיר בצורה ברורה במה מתמקדים עכשיו, ועל מה מוותרים. זה לא רק "תיעדוף" משימות, אלא החלטה אמיצה על צמצום. הבהירות הזו מפחיתה עומס ומאפשרת לעובדים להשקיע את האנרגיה המוגבלת שלהם במקומות הנכונים.
• אמון הוא מדיניות במצב שבו התנאים משתנים מרגע לרגע, אי אפשר לחכות להנחיות "מלמעלה". עובדים ומנהלים בשטח צריכים לקבל את ההחלטות הנכונות בזמן אמת בהתאם לגבולות הגזרה שלהם. כשההנהלה משדרת "אנחנו סומכים עליכם", היא לא רק מעצימה, היא מאפשרת לארגון להגיב מהר יותר ולהיות גמיש יותר.
• חתירה למגע דווקא עכשיו, כשהמרחק הפיזי גדל, החשיבות של הנוכחות הניהולית והאנושית עולה. מנהלי משאבי אנוש ומנהלים בכירים ש"יורדים לשטח", שמדברים עם העובדים, ששואלים מה שלומם – יוצרים אימפקט אדיר, במיוחד בארגונים בהם חלק מהעובדים נדרשים להגיע פיזית וחלק עובדים מרחוק. הנוכחות הזו משדרת אכפתיות, מחברת את המטה לשטח ונותנת לעובדים תחושה שהם לא לבד. בארגונים ציבוריים חתירה למגע מתבטאת גם ביציאה החוצה – לתהליכי שיתוף ציבור אמיתיים ומשמעותיים. ירידה לשטח במקרה הזה פירושה להקשיב לאזרחים, להבין את הצרכים שלהם ולהכניס את קולם לתוך תהליכי קבלת ההחלטות. בארגונים עסקיים, חתירה למגע מתורגמת להידוק הקשר עם הלקוחות, כדי להבין לעומק את הצרכים המשתנים ולבנות מענה מותאם. בין אם מדובר בעובדים, לקוחות או אזרחים, החתירה למגע היא מעשה מנהיגות, והיא שמחברת בין אנשים לארגון, ובין הארגון למציאות המשתנה.
• תקשורת ארגונית אפקטיבית: בשגרת חירום, בה המידע משתנה במהירות ואי הוודאות גוברת, תקשורת הופכת להיות קריטית. המנהלים בשטח מדווחים על בלבול ועל הצורך בבהירות לגבי הנחיות ודרישות. על הארגון לספק ערוצי תקשורת ברורים ותכופים, הן מלמעלה למטה והן בין דרגי הניהול השונים. חשוב לתקשר לא רק "מה" צריך לעשות, אלא גם "למה" ו"איך", תוך התייחסות להקשר המשתנה.  תקשורת אקטיבית, שמקדימה שאלות ועונה על חששות, תורמת לתחושת ביטחון ויציבות.

המעבר מהישרדות לצמיחה

שגרת החירום אינה גזירת גורל, היא מציאות שיש לנהל. היכולת שלנו כארגון לתמוך בעובדינו, לתת להם כלים מעשיים, לסמוך עליהם ובעיקר לספק להם בהירות ומיקוד, היא זו שתאפשר לנו לא רק לשרוד את התקופה הזו, אלא גם לשמור על המשכיות עסקית ולהמשיך לצמוח. "אמנות המעברים" היא מיומנות אישית ותפיסה ארגונית שבונה חוסן אמיתי ומאפשרת לנו לנוע קדימה, גם כשהדרך אינה ברורה.

להעמקה והתייעצות מוזמנים לפנות ל:

אחינועם אילן – ahinoam@lotem.co.il

אנחנו כאן עבורכם לכל שאלה, מחשבה, בקשה ועצה – צוות לוטם.

בתקווה לימים שקטים