Blog
כשהאדם העשיר בעולם צד ציפור כחולה
שרון רצבי | ראש תחום פיתוח מנהלים, לוטם
לא כל יום מזדמן לנו לראות מופע ניהולי פומבי כמו זה של אילון מאסק בטוויטר.
אנו צופים בלייב, בסימולציה ניהולית אמיתית ומדהימה (דרך אגב, מאסק מאמין שאנו חיים בסימולציה… לקריאה>>).
זוהי סימולציה שמתעדכנת ממש מול עינינו, כשדרמה רודפת דרמה.
האירועים נוגעים בסוגיות ניהוליות שאנו פוגשים כל הזמן בארגונים: כניסה לתפקיד חדש, התייעלות, מוטיבציה, ניהול טאלנטים ועוד. אני רוצה להסתכל על מה שאנו רואים דרך משקפיים מנהיגותיות.
"יחסית לעתידן, מאסק הוא מנהל מיושן מאוד"
מאסק שואף להמריא למאדים, אבל תפיסת המנהיגות שלו נטועה ככל הנראה עמוק מאחור בימי הביניים. זוהי מנהיגות שנשענת בעיקר על הסמכות והכוח שיש לה. יש את האדון, שהוא עשיר כקורח, ומתחתיו נמצאים הנתינים שערכם הוא כקליפת השום. לכן אין שום בעיה לפטר עובדים בלי הנד עפעף או בציוץ קצר בטוויטר.
זוהי גישה הפוכה למנהיגות החדשה שבאה להעצים עובדים, לטפח אותם ולראות בהם קודם כל בני אדם. האירוני הוא שהמנהיגות החדשה עלתה לגדולה בעידן החדש, עידן הסלולרי והרשתות החברתיות, שטוויטר היא אחת השחקניות הבולטות שבהן. המנהיגות של מאסק מנוגדת במידה רבה לתרבות של הארגון אותו הוא קנה.
מ"יש לי חלום" ל"יש לכם סיוט"
אחד הכוחות המניעים העוצמתיים ביותר הוא כוחו של חזון מעורר השראה. לא סתם הנאום של מרטין לותר קינג נחשב לאחד הגדולים בהיסטוריה.
מאסק עצמו הציע חזון שאפתני גם בטסלה וגם בspaceX וזכה להצלחות רבות. אי אפשר לקחת ממנו את הפיכתה של טסלה למותג על. החזון שלו סחף רבים אחריו, וההצלחה הגדולה הפכה את מאסק למותג בפני עצמו, לסטיב ג'ובס החדש.
החברות הללו היו חברות שהוא הקים או היה שותף בהקמתן. באופן הפוך לחלוטין, בפגישתו הראשונה עם עובדי טוויטר, חברה שהוא רכש, דיבר מאסק על האפשרות של פשיטת רגל. לכתבה>> )
מאסק לא מציע חזון של התגברות על משבר, אפילו לא של "דם, יזע ודמעות". יש פה נבואה אפוקליפטית וחוסר הבנה של אחד האפקטים הבסיסיים בניהול, אפקט פיגמליון. ולמקרה שהמסר לא היה ברור, צייץ מאסק כמה ימים לאחר מכן את התמונה הבלתי נתפסת הזו:
ואם תרשו לי לנתח באופן עוד יותר עמוק את התמונה, הרי שנדמה שהאיש שרוכן ליד הקבר הוא מאסק עצמו, שמסמן את תנועת הניצחון ואולי אפילו מחייך מאחורי הלוגו של הציפור, כאילו הוא ממש רוצה בנפילתה וקבורתה של החברה שלו עצמו.
"אפס ביחסי אנוש?"
ההתנהלות הזו של מאסק היא לא פחות ממזעזעת. אנו חוזים בניהול רודני, קפריזי, שבז לעובדים וזורע בם פחד. ליבי עם עובדי טוויטר, אלו שהודחו בן לילה ואפילו לא הספיקו להיפרד מהשבט ואלו שנשארו תחת שלטון האימה החדש. אולי צריך לעדכן את הלוגו של הציפור הכחולה לעיט.
מותר למנהל לעשות צעדי התייעלות ואפילו תהליכי פיטורין כואבים, אבל הדרך היא קריטית וקובעת במידה רבה את התוצאה. צעדים דרקוניים ונחפזים כל כך מייצרים כאוס פנימי וחיצוני. מעבר להיותם בלתי מוסריים, הם מעבירים מסר נורא כלפי מי שנשאר ומפרקים כל תחושת מחוברות ולכידות.
לאלו שנשארו מאסק מציע פחות או יותר להפקיד את כל חייהם לטובת העבודה, ולישון פשוטו כמשמעו במשרד (על עבודה היברידית אין בכלל מה לדבר). כל זאת כאילו לא הייתה קורונה, לא השתנו סדרי עולם ולא שמענו על תופעות כמו "ההתפטרות/ההתנערות הגדולה".
צריך לדעת לעשות שינוי, בטח שינוי בסדר גודל כזה. על כך נאמר: 'חכם ירבה עוצמה, חזק ירבה אויבים'.
"ומה אם זה יצליח?"
קודם כל צריך לשאול מהי בכלל הצלחה ואיך נמדוד אותה. לטעמי מאסק כבר נכשל בניהול הימים הראשונים בטוויטר – כמנהיג, כמנהל, כאדם.
וגם אם טוויטר תהפוך מציפור, לעוף החול, ותמציא עצמה מחדש, אסור שההתנהלות הזו תהפוך למקור חיקוי כמו שנכתב בכותרת הכתבה בדה-מרקר.
בניגוד לכותרת, אני ממש לא חושב שיהיה צריך לעדכן את ספרי הניהול החדשים אם טוויטר תצליח תחת הסגנון הזה. בדיוק להפך, צריך להטמיע אותם עוד יותר רחב ועמוק, כדי שנראה פחות ופחות התנהגויות כאלה בארגונים.
מאסק הוא אחד האנשים החזקים בעולם והאדם החזק בטוויטר, שהיא עצמה רשת חברתית פופולארית ומשפיעה. אם הייתי יכול לייעץ לו, הייתי מבקש ממנו לראות את הסרט ספיידרמן, ובפרט לשים לב למשפט שאומר דוד בן לפיטר פארקר הצעיר: "עם כוח גדול, באה אחריות גדולה".
אם אתם מתחברים ומתחברות לערכי הניהול שאנו בלוטם מקדמים, אני מזמין אתכן ואתכם לפגישת היכרות איתי בזום.
בפגישה אציג את התוכניות החדשות של לוטם לפיתוח מנהלים.
