Blog
מנהיגות מהסרטים: AIR
"כל אגדה מתחילה בצעד אחד קטן" -זו הכותרת של הטריילר לסרט מעורר ההשראה שמספר את הסיפור האמיתי מאחורי המותג "אייר ג'ורדן". הסרט לא מתמקד במייקל ג'ורדן (בשביל זה אפשר לצפות בסדרת המופת "הריקוד האחרון"), אלא במגלה הכישרונות סאני וקארו (בגילומו של מאט דיימון) שבזכותו נולד המותג המפורסם. היום אנחנו לוקחים כמובן מאליו את ההצלחה של נייקי בכלל ונעלי "אייר ג'ורדן" בפרט, אבל אם הייתם שואלים בשנות ה-80 אם כך יהיה הדבר, אף אחד לא היה מאמין, למעט אדם אחד – וקארו.
באותה התקופה, כשג'ורדן עוד היה טירון ("רוקי" בשפת הספורט), השוק נשלט על ידי אדידס וע"י קונברס (ידועים בזכות נעלי האולסטאר שלהם). נייקי הייתה בנחיתות, ואף עמדה על סף סגירת חטיבת נעלי הכדורסל שלה. בתגובה לכך, פיל נייט, המנכ"ל והמייסד של נייקי, מטיל משימה על מגלה הכישרונות סאני וקארו: למצוא פרזנטור חדש עבור נעלי הכדורסל של החברה.
איך הצליח סאני וקארו לעשות את הבלתי אפשרי, ולשנות את העתיד של נייקי, של ג'ורדן ולמעשה לחולל מהפכה בעולם הספורט, האופנה והתרבות?
שרון רצבי – שותף ומנהל תחום פיתוח מנהלים, וסיון קנר – מנהלת לקוחות, הציבו על המגרש הניהולי-מנהיגותי, חמישייה פותחת של שיעורים מנהיגותיים ברוח הסרט:
-
just do it: אומץ ניהולי – הסרט נפתח בסצנה בה וקארו מהמר בקזינו ומפסיד, הסרט אומר וממחיש שבהימור יש סיכון. כדי לעשות מהלך חדשני – כזה שאין לך ודאות לגביי התוצאות שלו ושגם הפסד הוא אופציה – נדרשת מידה גדולה של אומץ. וקארו מוכן לעשות את המהלך הנועז כשהוא מבין שהמהלכים הקונבנציונליים מיצו את עצמם וצריך לחשוב אחרת. הוא מוכן לשבור את הכללים, ועושה זאת פעם אחר פעם – מהפגישה הלא מקובלת עם ההורים של ג'ורדן ועד לעיצוב הנעל בניגוד לחוקי ה-NBA. האומץ של וקארו מעורר השראה באחרים שמצטרפים אליו האחד אחרי השני. זה שיעור חשוב למנהלים – אומץ ניהולי מייצר סביבה יוזמת שמפתחת את הארגון.
-
we have a dream: חזון – וקארו מצליח לראות את הנולד, להבין שג'ורדן הוא עילוי ולזהות את הפוטנציאל העצום שלו. החזון שלו מהפכני לזמנו – לבנות מותג הלבשה אישי, על שחקן שמשחק בספורט קבוצתי. וזה חייב להיות רק מייקל ג'ורדן. הוא פועל ומדבר מתוך אמונה פנימית עמוקה ברעיון הזה. הוא שואב השראה ממנהיג אייקוני ובעל חזון – מרטין לותר קינג. ישנה סצנה נהדרת בסרט, בה הוא מגלה שקינג שינה את נאומו המפורסם I have a dream"" במהלך הנאום עצמו כשגילה שהקהל לא מאוד איתו. זוהי אג'יליות במיטבה, היכולת להשתנות במהרה למול מציאות חדשה. בסצנה מקבילה אפשר לראות את הנאום של וקארו מול ג'ורדן ומשפחתו – הוא קולט את המבטים המפוהקים, סוגר את המקרן ומדבר מהלב: "אני מאמין בבן שלכם, אני מאמין שהוא העתיד ושהסיפור שלו יגרום לנו לרצות לעוף".
-
לראות מבעד לנתונים – ההתנגדות העיקרית שואקרו מקבל עוסקת בנתונים ה"יבשים" – סיכויי ההצלחה של ג'ורדן כשחקן, נתוני השחקנים האחרים, רווחיות ותקציב המחלקה ועוד. השיקולים הללו הם חשובים, אולם וקארו מצליח לראות מבעדם. הוא מסתכל על ג'ורדן והוא רואה ביטחון, תעוזה, כריזמה. הוא מבין ש"נעל היא רק נעל, עד שג'ורדן נכנס אליה". היכולת לנהל לפי נתונים היא קריטית, בטח בעידן המידע וה-Big Data של ימינו. אך לצד היכולת לקרוא נתונים, מנהיגות מחייבת קודם כל את היכולת לקרוא אנשים.
-
גם "לאלוהי הכדורסל" יש אמא: עוצמת הגב המשפחתי – אי אפשר לספר את הסיפור של ג'ורדן ושל אייר ג'ורדן מבלי להזכיר את דלוריס ג'ורדן, אמא של ג'ורדן. בסרט, כמו בחיים, אמא שלו מבטאת מנהיגות מרשימה ומעוררת כבוד. בתסריט המקורי אמא של ג'ורדן קיבלה שורה אחת. כשבן אפלק, במאי הסרט, הלך לשוחח עם ג'ורדן כדי לקבל את בירכתו, ג'ורדן לא רק התעקש שהדמות שלו אימו תהיה משמעותית יותר, הוא אפילו בחר בעצמו את השחקנית שתשחק אותה – ויולה דיוויס. ג'ורדן – האדם שהעולם סוגד לו כמו אל – מעריץ יותר מכל את אימו. רואים בסרט איך היא יודעת לשלב בין יכולות בינאישיות ליכולות עסקיות גבוהות. לפי הסרט ולפי מייקל ג'ורדן עצמו, היא זו שמשאירה אותו יציב, ששומרת על האינטרסים שלו ויודעת להגיד לו דברים שהוא פחות אוהב לשמוע, כמו למשל, ללכת לפגישה עם נייקי – למרות שהוא מאוד לא רוצה…
-
לחבק את הגיוון – בנייקי יש גיוון שאין בחברות האחרות. אצל אדידס כל המנהלים הבכירים הם גרמנים לבנים ובקונברס הם אמריקאים לבנים. בנייקי ההנהלה מאוד שונה, צבעונית, הגיוון מוליד יצירתיות ויכולת להתחבר ללקוח.הווארד ווייט, סגן נשיא נייקי הוא אפרו-אמריקאי ושחקן כדורסל בעברו. זה מאפשר ליצור חיבור אותנטי עם משפחתו של מייקל. מעצב הנעליים, פיטר מור, הוא עצמו דמות לא קונבנציונאלית. צריך לתת קרדיט לפיל ניט, מנכ"ל נייקי – הוא מאמין בצוות שלו ומאפשר את השונות. זה שיעור מנהיגותי – תקיף את עצמך באנשים ששונים ממך, כאלה שאולי אפילו קצת מעצבנים אותך. וכמו שאמר מייקל ג'ורדן עצמו:
"Talent wins games, but teamwork win championships."
