הטמעת התכנון השנתי כהזדמנות לחולל תקווה ואנרגיות בארגון

שנת 2025 בפתח ובדומה לקודמתה היא מציבה בפני ארגונים ומנהלים אתגר לא פשוט בהקשר של תוכניות עבודה והיערכות לשנה החדשה. זיהינו שני אתגרים מרכזיים בתכנון השנה:
האחד, בהיבט העסקי – איך לתכנן במציאות של אי וודאות. למרות שלכאורה התרגלנו למצב של מלחמה מתמשכת, ישנם רכיבים שבריריים רבים שעשויים להשפיע עלינו.
השני הוא "האנרגיות". שנה וחצי של מלחמה נותנת את אותותיה על אנשים, מנהלים וארגונים. ההתמודדויות הרבות בהיבטים האישיים והארגוניים שואבות אנרגיות ומהוות גורם משמעותי לשחיקה, שאיתה אנחנו נכנסים לשנת העבודה החדשה. שחיקה זו לעיתים פוגעת ברמת האופטימיות והתקווה ומקשה על התכנון קדימה. בפתח השנה הארגון צריך אנשים עם אנרגיה והאנשים צריכים החלמה, כיוון ותקווה.

דוד גרוסמן כתב – "ואפשר לראות את התקווה כמין עוגן, שנזרק לעבר עתיד טוב וחופשי יותר… העוגן נזרק ונאחז בקרקע העתיד, והאדם, ולפעמים חברה שלמה, מתחילים למשוך את עצמם אליו".

האם השתתפות בתהליך התכנון וביישום תוכנית עבודה יכולה להעניק לארגון ולעובדיו תקווה ולהוות כלי שמחולל אנרגיה ומניע קדימה לתוך שנת 2025? אנחנו מאמינות שכן!

תקווה, מעבר לאופטימיות, היא לא רק שאיפה שמשהו טוב יקרה. היא כוללת מרכיב פעיל של התארגנות פנימית למימוש המצב העתידי הרצוי, של הגדרת יעדים ומהלכים שיובילו אותנו למימושם. לכן, אחת ההגדרות לתקווה היא היכולת של אדם או קבוצה לדמיין את העתיד הרצוי ואת אבני הדרך שיובילו אותו לשם. ומהם תוכניות עבודה אם לא דמיון המציאות הרצויה, הצבת יעדים והתארגנות למימושם?

איך עושים את זה?

הופכים את התוכנית למנוע של תקווה ואנרגיה ומטמיעים איים של וודאות כדי להפוך את התוכנית למציאות.

מניעים אנרגיה

מחוללים סיפור של צמיחה. נארוז את הסיפור הארגוני שלנו לסיפור של צמיחה, כאשר אנחנו, הארגון- הגיבור של הסיפור על  ציר הזמן.
עבר – מיקוד בצליחת המשבר בשנה שחלפה. נסכם את השנה החולפת ונדגיש את הדרך שעברנו והביאה אותנו למקום שבו אנחנו נמצאים. אתגרים שעמדו בפנינו, דרכי ההתמודדות והחוזקות שהתגלו בנו כפרטים, כיחידות ארגוניות וכארגון.
הווה – יוצאים מהקונכייה ומעזים. בזכות הכוחות שיש לנו בארגון אנחנו פה, מעזים להסדיר נשימה, לצמוח וליזום, על אף  שלכאורה אינטואיטיבית בתקופות מורכבות היינו רוצים להתכנס "ולשרוד".
עתיד – סיפור של תקווה והתמדה. הופכים את המטרות והיעדים בתוכנית העבודה לסיפור שמעביר מסר של עתיד משותף, כיוון ברור ואופטימיות גם בימים מאתגרים. אנחנו עובדים עם תוכנית העבודה כי אנחנו מאמינים באנשים שלנו ובארגון שלנו, יש לאן לשאוף ויהיה טוב!!!

עוגנים של ודאות

מציאת נקודות של וודאות בתוך האי וודאות התכנונית – הרי תמיד קיימים דברים שאנחנו יודעים שיכולים להוות עוגן להמשכיות. נתעקש עליהם ואיתם נעבוד. דרך נוספת היא לייצר תוכניות עבודה מבוססות תרחישים שיאפשרו את הגמישות. גם אם לא עשיתם את זה עד עכשיו כחלק מהתכנון, כדאי לבנות תרחישים ב-Q1 שיציעו תרחישי מציאויות שונים ויאפשרו לכם לנהל עפ"י התרחיש שייבחר עם אפשרות לעדכן תרחישים במהלך השנה באופן יחסית פשוט ומותאם למציאות המשתנה.

חיזוק תשתיות ארגוניות – לחזור ולחזק את התשתיות שאולי הזנחנו השנה בגלל הצמצום והצורך להשאיר את הראש מעל המים. חלק מהארגונים שאנו מלווים בחרו ממש להגדיר את 2025 כשנת "הסדרת הנשימה" כבסיס לצמיחה גדולה יותר ב-2026. צמיחה משמעותית תבוא לצד חיזוק תשתיות ועיסוק גם בפנים הארגון. מפגשים ואירועים ארגוניים, תהליך הערכה ומשוב, תהליכי תקשור, תהליכי למידה, כל אלה ידועים כבעלי תרומה לאנרגיה ולתחושת הבהירות והוודאות.

התעקשות על השגרות הארגוניות – יותר מתמיד. מעקב ובקרה ברורים, לא לחכות רק ל-QBR או שגרות שיבואו מלמעלה. התמדה ועקביות בעדכונים ובמעקב אחר היעדים בתוכנית העבודה. כך נוכל כמנהלים להשתמש בתוכנית העבודה כמצפן שמראה לנו שאנחנו יחד, מתקדמים ושומרים על המסלול גם בסערה שבחוץ. השגרות ביומן השנה לא נדרסות!

דגש יתר על חגיגת הצלחות – הכרה בהישגים והפסקות לציון נקודות ציון מחזקות תחושת ערך ומזינות את האנרגיה הארגונית. שימו לב, שזה דורש תיחזוק יותר מתמיד, טיפ – שימו את זה בתוכנית העבודה/ביומן לאורך השנה.

תוכנית עבודה שמוטמעת נכון יכולה להפוך למנוע ארגוני שמזין את תחושת התקווה והמשמעות. זה הזמן שלנו, כמנהלים, להשתמש בתכנון וביישומו כדי לחזק את האנרגיה הארגונית ולהניע את האנשים והצוותים, גם במציאות מאתגרת, לעשייה וצמיחה, ולתקווה שאנחנו עושים טוב, לפחות בחלקת האלוהים הקטנה שלנו.

אז יאללה – צאו לייצר תקווה ארגונית!
אנחנו כאן כדי ללוות אתכם ביישום תוכניות העבודה והטמעתן תוך תשומת לב לאנרגיות בארגון והפיכתן לגורם מחולל תקווה. רוצים לדעת עוד? כתבו לנו