"ניצחונות קטנים – הישגים גדולים"

"אין לנו מה לפחד אלא מהפחד עצמו" (רוזוולט)
פרנקלין  דלאנו רוזוולט היה אחד מהנשיאים הבולטים של ארה"ב במאה ה- 20. הוא התחיל את תפקידו כנשיא בלב המשבר הפנימי החמור ביותר של ארה"ב ("השפל הגדול") וסיים את תפקידו (וחייו) בסופו של המשבר הבין לאומי הגדול ביותר שידעה האנושות – מלחמת העולם השנייה. דרך מעשיו אנו יכולים ללמוד, גם היום, מהו אומץ מנהיגותי, על היכולת לקבל החלטות ניהוליות מהירות, על החשיבות של תקשורת פתוחה ועוד.

סיפורו המנהיגותי של רוזוולט שזור בסיפורו האישי, בן למשפחה מיוחסת שידע להתחבר ולדבר להמון, משותק בגפיו התחתונות שצלח אתגרים משמעותיים וכיהן ארבע פעמים רצופות כנשיא. כאשר נכנס לתפקידו לראשונה ארה"ב הייתה במשבר כמוהו לא ידעה. אבטלה גבוהה, (באותה תקופה מאות אלפי אמריקאים הגישו בקשה להגר לברית המועצות), בנקים פשטו רגל ואיתם חסכונות של חיים שלמים, עוני מחפיר שרר בכל ומעל הכל אובדן אמון של האזרח האמריקאי ביכולת של המדינה לראות אותו ולעזור לו בחיי היום יום שלו. חשוב להגיד שמנקודת מבטם של רבים מהפוליטיקאים באותה תקופה, זה מצב היה מצב טבעי, מצב בו המדינה לא צריכה לעזור ולתמוך באזרחיה, זה לא תפקידה. את ה – DNA הזה שינה רוזוולט. עם כניסתו לתפקיד רוזוולט התכווננן להשיג "ניצחונות מהירים", הוא הבין שהזמן קצר, שעון החול אוזל לארצות הברית ונדרשים צעדים דרמטיים אך מדודים על מנת להשיב את האמון של האזרח הפשוט במערכת, לכן נקט במספר צעדים מיידיים ונחושים, לדוגמה:

סגירת כל הבנקים לארבעה ימים: הוא קרא לכך "חופשת הבנקים". במהלך הימים האלו הוא סיווג את כלל הבנקים לקריטריונים של: בנקים יציבים אותם הוא פתח ראשונים ובאופן הדרגתי ולאלו שלא ניתן להציל, את האחרונים הוא לא פתח בתום החופשה ובכך בין השאר יצר וודאות במערכת הבנקאית.
חוק הפיקדונות – במעשה זה הוא קיווה להשיב את האמון של המשקיעים בבנקים שעכשיו יקבלו גיבוי ממשלתי להשקעות שלהם (מהלך שנחשב מהפכני ושנוי במחלוקת) בבנקים. הוא למעשה לקח אחריות וביטח את החסכונות של האזרחים עד סכום מסוים.
הסבר התהליך ישירות לציבור – עוד לפני עידן הטוויטר, רוזוולט היה מהראשונים שדיבר "מעל ראשי" הפוליטיקאים וישירות לציבור, הוא קרא לזה "שיחות ליד האח".

בשיחה זו דיבר רוזוולט בקצרה לאזרחים, הסביר להם בשפה פשוטה מהי התוכנית, מה מטרתה ואף פנה לרגשות שלהם וציין כי הם ביחד איתו בתהליך והוא מבקש את אמונם.

התוכנית עבדה. לא רק שהציבור לא משך פיקדונות הוא גם החזיר כסף לבנקים ובכך תרם להתאוששות. בעקבות ההצלחה רוזוולט ניצל את המומנטום ופתח במרתון 100 ימים שבו המשיך וחוקק חוקים רבים שנועדו להשיב לאזרח את האמון במערכת, לייצב את המוסדות ולתת לאזרח תחושה כי הממשל עובד עבורו. שיאו של התהליך היה ה – New Deal המוכר. עשייתו של רוזוולט הייתה רחוקה מלהיות קונצנזוס אך הוא לא חשש, אסף סביבו קבוצה של מומחי תוכן ולא של פוליטיקאים ובעזרתם המשיך, גיבש ומימש את המדיניות.

מעשיו של רוזוולט עיצבו את האופן בו ארצות הברית נראית היום וגם אנו יכולים ללמוד על עולם הניהול מעשייתו של רוזוולט לא מעט:

• חשוב שמנהיגים יפעלו במהירות ובנחישות בעתות משבר גם בנושאים "רכים" כגון יצירת אמון ויצירת וודאות, ולא רק בתהליכים מקצועיים גרידא. רוזוולט נקט פעולה נחרצת על ידי סגירת הבנקים ויצירת "רשת בטחון". הדבר שסייע לשקם את אמון הציבור ולמנוע את החרפת המשבר.
• מנהיגים צריכים להיות "שקופים" ולתקשר ביעילות עם הציבור. רוזוולט הסביר באופן ישיר וקצר לציבור, בשפה פשוטה וברורה מה המצב, מה קורה ומה מצופה מהציבור לעשות. את המסורת הזו הוא המשיך לאורך כל תפקידו ולא רק סביב נקודות משבריות.
• מנהיגים צריכים להיות מוכנים לקחת סיכונים מחושבים כדרך חיים. רוזוולט לקח סיכון בסגירת הבנקים, וזאת למרות שהדבר לא היה נהוג ומעולם לא נעשה, הוא לא באמת ידע כיצד הציבור ינהג. ככלל הוא המשיך ונטל סיכונים כתפישת עולם מנהיגותית, כך נקט גם בניו-דיל, בתכנית "החכרה השאלה" לבריטניה במהלך מלחמת העולם השנייה ועוד.
• ולבסוף – רוזוולט שילב נכון בין פוליטיקה לבין מומחיות תוכן, אין ספק שרוזוולט היה פוליטיקאי ממולח וידע להשתמש בפוליטיקה לצרכיו, אך החכמה האמיתית הייתה שידע למצוא איזון נכון בין הפוליטיקה לבין פעולה מקצועית אותה גיבש יחד עם צוות אנשי מקצוע שאסף סביבו.