מלך ביחסי אנוש: שיעורים במנהיגות בהשראת סטיב קר

ספורט זה לא משחק ילדים. בטח כשמדובר בליגת הNBA, שהיא עסק כלכלי אדיר, וגם חלק בלתי נפרד מהתרבות האמריקאית – ובעשורים האחרונים גם הגלובאלית.
לכל תרבות יש גיבורים. אין ספק שקבוצת הגולדן סטייט ווריירס היא כיום סמל ההצלחה המובהק של התרבות הזו. הקבוצה זכתה בהישג קשה ונדיר: שלוש אליפויות בארבע השנים האחרונות, כשהיא מציגה משחק כדורסל שהוא לעיתים על גבול הקונצרט.
כדי להפיק כזו הצלחה נדירה מתזמורת מוכשרת של שחקנים, צריך מנצח, תרתי משמע.

סטיב קר (Steve Kerr), מאמן הקבוצה משנת 2014, הוא האיש המרכזי שעומד מאחורי התופעה המדהימה הזו. נדירים המקרים בהם ניתן לראות מנהיגות בפעולה בזמן אמת. הספורט המקצועני, שמשודר, מסוקר, נמדד ומדובר בכל אמצעי המדיה, כל יום בשנה, מאפשר הצצה מרתקת לאופן בו קר מנהיג את הקבוצה.
הוא המוח מאחורי שלל הכוכבים, הוא הדבק שמחבר את כולם.

אחרי שראינו (בהנאה רבה..) משחקים וקטעי וידאו, קראנו עשרות פרשנויות, ושמענו ראיונות רבים של קר עצמו – אספנו שישה שיעורים מרכזיים שיכולים להעשיר את מלאכת המנהיגות של כל אחד במרחב ההשפעה שלו.

שיעור 1 – העצה הכי פרקטית היא שתהיה לך פילוסופיה

פשוט תרשום
קר היה שחקן לא רע ושיחק בשתי קבוצות גדולות אך שונות בתכלית. הוא שיחק עם שיקגו הגדולה של מייקל ג'ורדן שנחשב לאלוהי הכדורסל, ושיחק גם בקבוצת סן אנטוניו, שהייתה אולי אחת הקבוצות המאומנות אי פעם עם תרבות ייחודית שנשמרת עד היום.

לאחר שפרש חלם קר להיות מאמן. הוא פנה לאחד ממאמני העבר בבקשה לעצה כיצד יוכל להכין עצמו לתפקיד. הטיפ שקיבל היה פשוט – תכתוב. תכתוב את כל המחשבות שלך לגביי איזה מאמן אתה הולך להיות. תרשום את הפילוסופיה הזו: מהם העקרונות שלך, מהם הערכים שלך – ואותם תשקף בעשייה שלך. קר אומר שזו העצה הטובה ביותר שקיבל.
במשך שנתיים הוא בנה מניפסט אימון על קובץ וורד. הוא רשם כל תובנה שלמד ממאמניו בעבר וכשחקן עבר.

שניים מהמאמנים האלו, גרג פופוביץ (סן אנטוניו) ופיל ג'קסון (שיקגו) זכו יחד במעל 15 אליפויות.  קר ידע ויודע לשלב בין פילוספיות האימון של שניהם: ניהול הטאלנט ואתגור מחדש של הכוכבים מצד אחד (ג'קסון) ושמירה על תלכיד קבוצתי ומקסום השלם מיכולת הבודדים (פופוביץ).

עשה לך מנטורים
גם כמאמן אלוף, קר אף פעם לא מפסיק ללמוד. הוא יוצא להשתלמויות אצל מאמנים, כולל כאלו מענפי ספורט אחרים. את הידע הרב שאסף ממוריו-מאמניו הוא מגבש לתפיסת מנהיגות.
לוק וולטון, עוזרו לשעבר, הסביר מה הופך את קר למאמן מיוחד: "הכל אצלו זה ערכים ותרבות שהשחקנים מפנימים ועובדים לפיהם. זה כל הזמן נמצא שם".
את מה שלמד קר על מנהיגות, הוא מתאר כאיזון בין שני דברים – יצירת תחושה של "בעל בית", מישהו שיודע את הכיוון ומנחיל אותו לארגון, לצד יצירת תחושה של "בית" במובן של חום, חמלה, וחיבור לאנשים שמרכיבים את הארגון.
זו תרבות ניהול ששואפת למצוינות אך לא על חשבון האנושיות.

שיעור 2 – הגברת שליטה דרך שחרור האחיזה

רגע אחרי האליפות שלקח בתחילת החודש, אמר קר: "יהיה לנו קשה עוד יותר בעונה הבאה. יכול להיות שפשוט לא אופיע עד פברואר, בכל מקרה לא יקשיבו לי…".
מה עושה מאמן שמבין שאחרי ארבע שנים אינטנסיביות כנראה שאפילו לו, קשה כבר לשמוע את עצמו…?
 
אי של שפיות
קר מבין שהוא פועל בסביבה היפר לחוצה וסופר שוחקת. בארגונים תחרותיים, הלחץ מייצר עוד יותר לחץ.
קר למד ממאמן בשם ג'ו מאדן, דווקא להוריד את הלחץ. מאדן מפורסם בזכות השיטות היצירתיות שלו ליצירת אוירה נינוחה. פעם הוא הביא קוסם לחדר ההלבשה אחרי הפסדים רצופים, או אירגן "מסיבת פיג'מות" על האוטובוס, בנסיעות ארוכות למשחקי חוץ.
"מג'ו למדתי שבאמת צריך ליהנות מהתהליך, כי התוצאה לא תמיד תהיה התוצאה שאתה רוצה. ההתמקדות בניצחונות בלבד יכולה להפוך אותך למאוד לחוץ".

שחררו!
אחד היישומים המפתיעים שביצע קר היה אל מול המצלמות, כשנתן לשחקנים שלו להעביר בעצמם את פסקי הזמן במשחק. זה היה מחזה מדהים שלא נראה לפני כן על מגרש הכדורסל המקצועני:

החלק הבאמת מדהים בלתת להם לאמן את המשחק היה ש(1) הם ניצחו ב46 הפרש, (2) כולם היו מעורבים כי פתאום הם היו חייבים לקבל החלטות. זאת פרקטיקה ניהולית שגורמת לנו מידי פעם לוותר על המקום כדי לזעזע בצורה חיובית את השוטף.
האמון בין קר לשחקניו הוא כל כך גדול, שהוא יכול היה לעשות את הצעד הזה מבלי לחשוש שזה יפגע בסמכות שלו. נהפוך הוא, הצעד הבלתי שגרתי הזה העמיק את האמון בינו לבינם.
תנו לאנשים את המושכות, הם אולי לעיתים יטעו, אך בטוח שהם יהיו מעורבים ומחויבים.

קר אמר על כך בסיום המשחק: "זו הקבוצה שלהם, וזה אחד הדברים הראשונים שאתה צריך לקחת בחשבון כמאמן. הם צריכים להרגיש שותפים לבעלות. תפקידנו כמאמנים הוא לסמן להם את הכיוון הנכון, להדריך אותם, אבל לא לשלוט בהם. הם קובעים את גורלם שלהם".

שיעור 3 – the fun theory

באנו לעשות שמח
"יש לנו מעט מאוד כישרון, הכל זה אימון", צחק קר בחגיגות האליפות השנייה של הקבוצה. "אבל באמת, יש לנו שחקנים כל כך מוכשרים, העבודה שלי מאוד קלה".
הציטוט הזה ממחיש שני דברים שקר מצטיין בהם – הומור וצניעות.

"אנחנו מנסים לעבוד דרך הומור", אמר בפורום המאמנים. "מוזיקה באימון, חגיגות ימי הולדת, והרבה צחוקים. בניתוח הוידאו שאנחנו עושים אנו מנסים לשבץ קטעים מצחיקים ממשחקים, בשביל לשמור על אווירה רגועה וקלילה".

שמחה והנאה היו הערכים הראשונים שכתב קר במסמך הפילוסופיה הניהולית שלו.
"אני זוכר שכשחקן הייתי במיטבי כאשר היה לי כיף". הוא למד את זה גם ממאמנו לשעבר: "השיעור הכי חשוב שלמדתי מפופ זה לשמור על פרספקטיבה. גם כשהדברים הולכים טוב, אי אפשר לקחת את זה ביותר מדי רצינות. קח את העבודה שלך ברצינות, אבל לא את עצמך. המשחק נראה כחורץ גורלות, אבל מטרתנו היא להביא שמחה לאנשים".

תשבור את השגרה כדי שהיא תישאר שלמה
העבודה היומיומית של שחקני כדורסל היא לא רק זוהרת. אימון רודף אימון, משחק רודף משחק, ושחקן יכול לעמוד באימון מול הסל ולזרוק עשרות פעמים באופן שנראה סיזיפי.
ליגת הNBA היא שוחקת במיוחד. כמות המשחקים יכולה להגיע ל-100 בעונה אחת, וזה מבלי להזכיר את הטיסות הארוכות ממדינה למדינה בתוך ארה"ב.
המוטו של קר הוא זה: תגוון לאנשים מידי פעם את השגרה, כדי שהם יידעו לחזור אליה ולהעריך אותה.
הפרקטיקות שלו הן מגוונות גם כאן – לעיתים השחקנים מגיעים לאימון ומגלים שבמקום אימון כולם הולכים לשחק באולינג יחד, או לראות סרט. לעיתים קר מודיע מראש שהיום אין אימון, ושכל אחד יקדיש זמן למשפחה שלו או למה שממלא אותו.

קר רואה את תפקידו כמי שאחראי על משק האנרגיה של הארגון. אנרגיה מביאה לתוצאות, תוצאות מביאות לאנרגיה. זה מעגל שמזין את עצמו.

שיעור 4 – Steve care

מסע בין כוכבים
היכולת של קר לנהל טאלנטים טמונה בהבנה שגם הם בני אדם – הוא מפרגן לכוכבים שלו על היכולת שלהם ועל התרומה שלהם לקבוצה, הוא מחזק כשצריך ופחות הולך, והוא לוקח אותם קדימה מבחינה מקצועית. הוא תורם להם מניסיונו העשיר, ומהמבט שלו מהצד. זה מנהל מפתח, מנהל בגישה חונכת.
הוידאו המדהים הזה מדגים כמה רגעים יפים עם כוכב הקבוצה סטף קרי:

אחד מרגעי האמת בקבוצה היה כשקר נקלע לעימות עם דריימונד גרין, מכוכבי הקבוצה, שידוע במזגו הסוער.
קר הוציא אותו מהמשחק והשניים לא דיברו, כשהמתח השקט מאיים בכל רגע להפוך לפיצוץ.
יום למחרת כתב קר לגרין מכתב בן שלושה עמודים. כשגרין פתח את המכתב הוא קרא את המשפטים הראשונים שאמרו את הדברים הבאים: "אני אוהב אותך ומעריך אותך. אני יודע שנפגעת, אנחנו צריכים לדבר".
"סוף סוף הבנתי שהוא מכיר אותי באמת" סיפר גרין.
היכולת לשים את האיכפתיות לפני האגו היא המפתח לניטרול מוקשים ולשמירה על לכידות צוותית.

כולם היו בניו
הגדולה של מנהל היא ביכולת שלא להיות עיוור סלקטיבי. את הכוכבים קל לראות (ובלתי אפשרי שלא). המבחן הלא פחות חשוב הוא ביכולת לתת את היחס האישי לכולם, גם לשחקני הספסל.

איאן קלארק, שחקן משולי הספסל של הקבוצה, מספר כי קר ניגש אליו לפני אחד המשחקים ואמר לו שהוא לא הולך לשחק הערב בגלל שהסגנון שלו פחות מתאים מול הקבוצה היריבה. לצד זה הוא הוסיף: "תישאר מוכן, כי זמנך יגיע". קלארק מספר שזה עשה הבדל עצום, הוא גם ידע עכשיו איפה הוא עומד וגם ידע שלמאמן איכפת ממנו ולא רק מכוכבי הקבוצה.

שיעור 5 – כולם נוגעים בכדור

למדוד שיתוף פעולה
ליגת הNBA מייצרת אין-ספור סטטיסטיקות, אחת מהן היא כמות המסירות שקבוצה מוסרת במשחק. קר מקפיד ומעודד את השחקנים שלו להגיע ל300 מסירות במשחק. בפלייאוף האחרון כל ההפסדים של גולדן סטייט היו במשחקים בהם רשמה פחות מ300 מסירות.
לשם השוואה, ממוצע המסירות בנצחונות גבוה ב40 מסירות מאשר בהפסדים.
ויש לזה סיבה.
קר טוען כי שחקן שמקבל את הכדור בהתקפה חש מעורב, ולכן לאחר מכן בהגנה, הוא הרבה יותר מחויב. הוא מרגיש שייך, הוא מרגיש שותפות.
מסירה היא תקשורת, ויתור על הכדור באמונה שתקבל אותו שוב. בכדורסל, כמו בחיי העבודה, האמון באנשי צוות והיכולת שלהם למסור לך (מידע, קרדיט, כדור) היא קריטית להצלחה.
השיעור שקר מלמד אותנו הוא יותר מאשר חשיבות השיתוף, אלא איך מנהל יכול ליצור אותו – ראשית, לדבר על זה. שנית, לאמן לזה, שלישית, למדוד את זה, רביעית, לפרגן על זה.

שיעור 6 – לך עם הקידמה

דיגיטל תוצרת ישראל
ישראל היא מעצמת היי-טק, את זה כל ילד יודע. כיום, לא מעט חברות ישראליות עובדות עם ליגת הNBA בשיתופי פעולה הדוקים.
גולדן סטייט, בראשות קר, היא מחלוצות השימוש באמצעים חדשניים באימונים, אמצעים שחלקם פותחו בישראל. זה אומר ניתוחים סטטיסטית מתקדמים (מאיפה הכי "נכון" סטטיסטית לזרוק), איך לתקן טעויות קליעה ע"י שימוש בחיישנים על הטבעות, שימוש במשקפיים מיוחדים כדי לדמות סיטואציות של משחק עם קהל (חשבתם פעם כמה קשה לזרוק עם כמות הפלאשים שמצלמים אותך כל שניה?).
המוטו של גולדן סטייט בשנתיים האחרונות הוא "הכח במספרים", strength in Numbers. המשמעות היא כפולה ומתייחסת גם לחשיבות הקבוצה, אבל גם לחשיבות הסטטיסטיקה (וכבר אמרנו 300 מסירות).
היכולת של מספרים לספר לנו סיפור שונה ולהאיר כיוונים חדשים היא מדהימה. היא מאפשרת לנו לעשות שינויים והתאמות קטנות במשחק, כמו בחיי העבודה.
קבלת החלטות שהיא מבוססת נתונים, ולא מגיעה רק מהבטן, היא מהימנה יותר ומעניקה בטחון בצדקת הדרך.
במשחק היא מכוונת אותנו איך לשמור, מאיפה לזרוק, כמה למסור. בחיי העבודה היא מספרת לנו על התוצאות שלנו, על חווית הלקוח שלנו ועל חווית העובדים שלנו.

אמירה לסיום

אנחנו חיים בתקופה מופלאה עבור אוהדי ספורט. הזמינות והעושר של המידע הקיים עבורנו – וידאו, אודיו, סטטיסטיקות – לא דומה לשום דבר שהכרנו עד כה.
עבורנו, אנשים שאוהבים את המשחק וקמים לראות משחקים בשלוש לפנות בוקר (כי כל הטכנולוגיה של העולם לא פתרה את הפרשי השעות…), הספורט, ובפרט הספורט הקבוצתי, מאפשר לנו לראות ארגון בסביבה הנמדדת ביותר, סביבה שהיא עסקית בצורה ייחודית ומרגשת בצורה מופלאה.
הרעיונות שסקרנו כאן דוברו ביננו לא מעט זמן, כשאנו קוראים וצופים ברגעי מנהיגות, ומשתפים האחד את השני, עד שלבסוף החלטנו ליישם את השיעור הראשון שלמדנו מקר: פשוט תכתבו!

*  נעם ואקרט, הוא מנהל ביחידה לפיתוח ארגוני, למידה ותקשורת

* שרון רצבי הוא מנהל תחום פיתוח מנהלים בלוטם