לנהל (שוב) בזמן מלחמה

דגשים למנהלות ומנהלים

הבלוג זמין כעת גם בפורמט פודקאסט!
התכנים עובדו והומרו לאודיו בעזרת פלטפורמת NotebookLM , מוזמנים להאזין (היו סבלניים אם תתקלו בטעות הגהה, בכל זאת AI) >

לקריאת הבלוג :

אנחנו שוב בימים מטלטלים. מזה כשנה וחצי אנחנו חיים בתוך שגרת חירום, אך המלחמה מול איראן שנפתחה ב13.6 מציבה אותנו בפני מציאות מלחמתית חדשה – קשה, שונה ורוויה באי ודאות.

ימים היסטוריים

המערכה הנוכחית מצטרפת לשחיקה מצטברת שהחלה באוקטובר 2023. מצד אחד, כולנו עייפים – כל מנהלת ומנהל מתמודדים כאנשים פרטיים עם האתגרים. מצד שני, יש לנו כבר היסטוריה של ניסיון.
אם ב־7.10 חווינו הלם משתק, הרי שכעת אנו מגיעים עם חוסן מחושל יותר, עם הבנה עמוקה יותר של מה שנדרש, ועם זיכרון לא רחוק של התמודדות שכבר הצלחנו לעבור.

גשר של מנהיגות
במצבי קיצון, אנשים חווים חרדה, בלבול, חוסר ודאות וחוסר אונים. המנהלות והמנהלים הופכים – עוד יותר מהרגיל – לדמויות עוגן. מנהיגות במצבי חירום משמעה: להיות גשר.
למה גשר? כי הוא מספק שני צרכים קריטיים:
1. ביטחון – תחושת תמיכה, מקום אנושי בטוח.
2. המשכיות – שמירה על יציבות, תקווה ותנועה קדימה.

איך עושים את זה בפועל?

• נוכחות ניהולית – כמו שילד רץ להורה כשהוא נפגע, כך העובדים זקוקים למנהלת או למנהל שלהם. צריך שירגישו אותך, שאתה שם. אם בשיחות יזומות ואם בנוכחות פיסית בשטח (בהתאם כמובן להנחיות הביטחוניות).

• תקשורת אנושית ורגישה – שאלו באמת: "מה שלומך?", "איך את.ה חווה את הימים האלו?".
  תנו לגיטימציה לכל תחושה. זכרו – זו לא תחילתה של מלחמה, אלא העמקה של מצב חירום מתמשך, העייפות והשחיקה אמיתיים. היו קודם כל בני אדם.
  הבינו מה מצבו של כל אחד ואחת, ומה הם צריכים כדי להמשיך לתפקד – ונסו לספק מענה מותאם.

• לשדר רוגע בלב הסערה – זה מתחיל בשפת הגוף, בטון הדיבור, ביכולת לווסת את עצמכם ולא לפרוק מתח על הצוות.
  ובמילים – לדבר אמת, אבל גם תקווה. לפי פרדוקס צ'רצ'יל: מצד אחד – לא להשלות ("דם, יזע ודמעות"), מצד שני – לשדר אמונה ביכולת לעבור גם את זה, ושמציאות טובה יותר לפנינו.

• לנהל חוסר ודאות – באחריות – שתפו במה שידוע. הודו במה שלא. תיאום ציפיות, גם לטווח של יומיים, מפחית חרדה. זה לא הזמן לדרוש מקסימום – אלא הזמן לזהות עומסים, לדבר עם אנשים, ולעודד חוסן. אלה המשימות הקריטיות כעת.

• גמישות תפעולית ותיעדוף מתמיד מחדש – מפו: מה דחוף? מה נדחה? מה השתנה? מי גויס למילואים? מי לבד עם הילדים?. משם, הגדירו סדר עדיפויות חדש. אל תמשיכו "עסקים כרגיל" אם המציאות השתנתה לחלוטין.

• שגרות מותאמות – למדנו מבראשית: התשובה לתוהו ובוהו – היא סדר.
  צרו "איים של ודאות": שגרות ביצוע: פגישות עבודה, תיאומים. שגרות תקשורת: שיחות "מה נשמע?", עדכונים אישיים או צוותיים. התאימו את התדירות והצורה – לפי הצורך של כל אדם ושל הצוות כולו.

• לחזק תחושת משמעות – בייחוד בזמנים כאלה – אי אפשר לרתום דרך יעדים ולחץ,
  אלא דרך הלב. דברו על משמעות כפולה:
  ברמת המאקרו: אנחנו תורמים להנעת המשק, לחוסן הכלכלי והלאומי.
  ברמת המיקרו: אנחנו שם בשביל הלקוחות – דווקא כשהם זקוקים לנו יותר מתמיד.

• להדגיש את הביחד – אנחנו יצורים חברתיים, ובחירום – אנו זקוקים עוד יותר אחד לשני.
  תחושת הקהילתיות מפחיתה מתח. תנו מקום לסולידריות, לשייכות, לעזרה ההדדית.

וגם – אל תשכחו את עצמכם
מנהלים הם קודם כול בני אדם. גם אתם זקוקים לאוורור, לשיחה, לאדם שתוכלו להישען עליו.
שלושה טיפים מתוך ראיון עם פרופ' רונלד חפץ:

• אופטימיות ריאלית – שמרו על מתח בריא בין הכרה במציאות לבין אופטימיות ותקווה.  
• "מקום מקלט" – מצאו זמן ומרחב לחשוב, להירגע, להיטען מחדש.  
• בן ברית – מצאו אדם שאתם סומכים עליו באמת, בתוך הארגון או מחוצה לו, שמוכן פשוט להיות שם בשבילכם.

ובשורה התחתונה – ניהול בזמן מלחמה הוא שיעור במנהיגות אנושית.

אנחנו כאן עבורכם לכל שאלה, מחשבה, בקשה ועצה – צוות לוטם.

בתקווה לימים שקטים

לפרטים נוספים > sharonr@lotem.co.il