בין שמי איראן לארגונים שלנו: מנהיגות נשית שמשנה מציאות  

בימים אלו, אנחנו עדים לשני קצוות של גבורה נשית שמתחברים לסיפור אחד על חופש. מצד אחד, נשים אמיצות באיראן שנלחמות על זכותן הבסיסית להביע דעה, להתלבש כרצונן ולחיות בחירות, מאבק שהצית אש שאי אפשר לכבות. 

מהצד השני, אנחנו רואים את טייסות הקרב של חיל האוויר שלנו, שנלחמות בשמי אותה איראן כדי להגן על הבית ולבלום את החושך. נשים שבנחישותן פרצו תקרות זכוכית שרק לפני שנים בודדות נראו בלתי עבירות. 

ב-8.3 נציין את יום האישה הבינלאומי.  השנה, זהו לא רק יום של העצמה, אלא יום להפנות בו זרקור לנשים שמשנות מציאות בשדה הקרב, ברחובות וגם בתוך הארגונים שלנו. כולנו שותפים לאחריות ליצור מרחב שבו שוויון וחירות הם לא סיסמאות, אלא פרקטיקה ניהולית.

וכן, בימים טרופים אלו, כולנו זקוקים גם לקצת אסקפיזם. אבל לפעמים, דווקא דרך המסך הגדול, אפשר ללמוד שיעורים עמוקים על המציאות שלנו. אז רגע לפני יום האישה, הנה כמה מחשבות על מנהיגות, ערכים ומה שביניהם, מתוך הסרט "Swiped" (2025) .

ניהול הוא תנועה מתמדת על חבל דק. תנועה בין יעדים עסקיים, אסטרטגיה והאנשים שלנו, התרבות הארגונית והערכים שלאורם אנחנו פועלים. המתח הזה הוא המקום שבו נולדים המשברים הכי גדולים, אבל גם המנהיגות הכי משמעותית. 

יש רגעים כאלה בניהול, שלא מופיעים בשום תוכנית עבודה. רגעים שבהם החדר משתתק, מבטים מצטלבים, וכולם יודעים שיש משהו שלא נאמר בקול רם. בדיוק על הרגעים האלה חשבתי כשצפיתי בסרט Swiped" (2025)" הסרט שמספר את סיפורה של וויטני וולף, ממייסדות אפליקציית ההיכרויות טינדר ובהמשך מקימת האפליקציה Bumble. מעבר לדרמה הקולנועית, יש שם שיעור מדהים במנהיגות נשית יוצרת ערך. 

הנה שלושה רגעים מהסרט והמציאות שלנו שכל מנהל ומנהלת חייבים לקחת מהם משהו: 

• קול בודד בחדר: כאישה יחידה בהנהלה הבכירה, וויטני נדרשת להיות הקול של העובדות בחדר שבו הנרטיב העסקי מדבר בשפה אחרת לגמרי. זהו המבחן המנהיגותי הראשון – האם אנחנו מעזים להשמיע קול שחורג מהקונצנזוס? בדיוק כמו אליס מילר, שבעמידה עיקשת ובקול בודד מול מערכת שלמה, סירבה לקבל את ה"לא" וסללה את הדרך לטייסות שאנחנו רואים היום בשמיים. שתיהן מוכיחות שמנהיגות אמיתית מתחילה ברגע שבו את מחליטה לא לשתוק, גם כשהמציאות סביבך אומרת שזה פשוט לא אפשרי. 

• המחיר של הכחשת המשבר: בסרט, מתוארת לא רק דינמיקה אישית טעונה אלא דפוס ניהולי מוטה מגדרית.  וויטני עוברת תהליך שקט ומכאיב של "מחיקה". למרות שהיא שותפה מייסדת, פתאום היא מושמטת מכתבות, הקרדיט על הרעיונות שלה נודד לגברים בחדר, והיא הופכת מ"שותפה" ל"עובדת שקופה". זהו מנגנון ארגוני שבוחר בכיסוי והשתקה במקום בהכרה. המחיקה הזו מזכירה לי את הנשים באיראן, שנדרשות לכסות את עצמן בחיג'אב כדרך לביטול זהותן האישית במרחב. אחת הדרכים הכי עוצמתיות שלהן למחאה היא פשוט להסיר אותו. הפעולה הזו היא הרבה מעבר להצהרה אופנתית; זו דרישה להיראות, להיות נוכחת, ולהחזיר לעצמן את הבעלות על מי שהן. כמו בארגון, כשהנהלה בוחרת ב"הכחשת משבר" ומסתירה את התרומה של נשים, היא למעשה מנסה לכפות עליהן כיסוי ניהולי או במילים אחרות, להפוך אותן לשקופות. אבל וויטני, כמו הנשים האמיצות בטהרן, מזכירה לנו שאי אפשר למחוק נוכחות של מי שבוחרת להיראות. לא המשבר פירק את הנהלת טינדר, אלא הניסיון הנואש לכסות את הסתירה בין ערכים לבין התנהלות בפועל, כיסוי של האמת והקולות האמיתיים שיצרו אותה.  
• מבחן האתיקה: הרגע הכי חזק בסרט מגיע כשמתפרסמות האשמות חמורות על התנהלות מינית פסולה של המשקיע המרכזי שנתן לוויטני את הצ'אנס להקים את באמבל. כאן היא נעמדת מול הדילמה האולטימטיבית: האם לשתוק כדי להגן על הבית המקצועי החדש שבנתה במו ידיה, או לצאת נגד האיש שמחזיק במפתחות להצלחה שלה? וויטני בוחרת באפשרות השנייה. היא מוכיחה שמנהיגות יוצרת ערך היא לא פוסטר על הקיר, היא היכולת להסתכל למציאות בעיניים, לא לוותר על החזון (שבבסיסו הגנה על נשים) ולנקוט עמדה ברורה ופומבית – גם כשזה מרגיש כמו התאבדות עסקית מול האנשים החזקים ביותר בחדר. 

הסיפור שלה מזכיר לנו שמנהיגות לא נמדדת כשנוח, היא נמדדת כשיש פער בין אינטרס לערך. 

והשאלה המנהיגותית היא – איפה ביומיום הארגוני שלנו אנחנו שותקים ואיפה אנחנו בוחרים להיות הקול הערכי- גם כשהוא פחות פופולרי? תפקידו של מנהיג הוא לא רק להביא תוצאות אלא גם להגדיר את הגבולות, לעמוד מאחורי החזון גם כשהוא גובה מחיר, ולבחון את הביצועים הארגוניים לא רק מנקודת מבט עסקית אלא גם ערכית.   

הסיפור של וויטני בדומה לסיפור של הנשים בקו הראשון של המלחמה שלנו או ברחובות טהרן מזכיר לנו אמת פשוטה: מנהיגות לא נמדדת בימים של שקט ונוחות. היא נמדדת ברגע הזה שבו הערכים שלנו מתנגשים עם האינטרס, כשהלב אומר דבר אחד והחדר אומר דבר אחר. 

זה הרגע שבו אנחנו צריכים להחליט: האם אנחנו בוחרים בכיסוי ובשתיקה, או באומץ להישיר מבט למציאות ולהשמיע קול? 

אני משאירה אתכם עם שאלה קטנה ליומיום הארגוני שלכם: איפה הקול הערכי שלכם מחכה שתתנו לו מקום, גם אם הוא לא הכי פופולרי בחדר? בעיקר בימים מתוחים כמו עכשיו.  

את הסוף של וויטני בסרט, אני באמת ממליצה לכם לגלות לבד. ואת הדרך להביא את העוצמה הזו מהמסך הגדול אל השטח שלכם – אנחנו מזמינות אתכם לגלות יחד איתנו במפגשי "מנהיגות מהסרטים". 

לפרטים נוספים: yaarah@lotem.co.il