מה הקשר בין מיתוס יווני, מחלוקת עתיקה על נרות חנוכה, ופיתוח עובדים?

החג הזה החלטתי לחבר קצוות שנראים רחוקים, כדי להאיר זווית חדשה.

בתחילת דרכי המקצועית, זכיתי לעבוד תחת מנהלת שהתנהלה איתי בצורה שלא לגמרי הבנתי בזמן אמת.

כעובדת צעירה, היא נתנה לי להוביל מהלכים מורכבים, הציגה אותי בפגישות בטייטלים מכובדים, ובעיקר נתנה לי תחושה שאני מסוגלת להרבה יותר ממה שחשבתי לעצמי באותה תקופה.

לימים, כשסגרנו מעגל, שאלתי אותה על כך. היא חייכה והסבירה לי שזו הייתה אסטרטגיה מודעת. היא זיהתה בי פוטנציאל, והחליטה להתייחס אליי כמי שכבר מממשת אותו בפועל.

בדיעבד הבנתי שהיא יישמה עליי, הלכה למעשה, את "אפקט פיגמליון". המושג הזה, שנחקר רבות בפסיכולוגיה הארגונית, מתאר סוג של נבואה המגשימה את עצמה: כאשר מנהל מאמין ביכולות של העובד ומשדר לו ציפיות גבוהות, העובד יסגל לעצמו התנהגות שתוביל להצלחה ותאמת את הציפיות.

לאורך הקריירה שלי נתקלתי לא פעם בתופעה ההפוכה- "אפקט הגולם". מנהלים שבאופן לא מודע מתייגים עובדים כ"בינוניים" או "מתקשים", משדרים ציפיות נמוכות, ובכך למעשה גוזרים על העובד תקרת זכוכית נמוכה וביצועים ירודים.

הבחירה המנהיגותית שלנו היא קריטית: האם אנחנו בוחרים לצקת למערכת "שמן" של אמונה שמגדילה את האש, או כזה שמחליש אותה?

אלא שאמונה לבדה לא יכולה להחזיק מים ללא תהליך סדור.

כאן בדיוק נכנס העיקרון של בית הלל  "מוסיף והולך" לחג החנוכה. המחלוקת העתיקה ידועה: בעוד בית שמאי סברו שיש להדליק ביום הראשון את כל הנרות ולהפחית בכל יום ("פוחת והולך"), בית הלל קבעו שיש להתחיל בנר אחד ולהוסיף בכל יום נר נוסף, מתוך התפיסה שצריך להעלות ולהגביר את האור ולא להחליש אותו.

בארגונים, אני רואה לעיתים קרובות נטייה לאמץ דווקא את גישת בית שמאי- לייצר אירועי למידה גרנדיוזיים, השקות נוצצות ו"רעש" ראשוני שדועך במהירות. אבל ארגון לומד אמיתי מבין שאי אפשר לבנות יכולות ב"מכה אחת". כדי שהאש תדלק ותאיר לאורך זמן, הארגון חייב לייצר שגרה של הדלקה הדרגתית- תהליכים שנבנים נדבך על גבי נדבך, בעקביות.

כאן לוטם נכנסת לתמונה. כיועצת שמלווה תהליכי למידה ופיתוח, התפקיד שלי הוא לעזור לארגון לבנות את התשתית שתאפשר לזה לקרות. אני מסייעת לארגונים לצאת ממלכודת ה"זבנג וגמרנו", לדייק את אסטרטגיית הלמידה ולהכניס כלים וחדשנות ששומרים על הלהבה לאורך זמן. המטרה היא לייצר סביבה ארגונית שלא רק מדליקה ניצוץ רגעי, אלא בונה מנגנונים יציבים של צמיחה והתפתחות.

הנס הגדול של חנוכה לא היה רק מציאת השמן, אלא ההחלטה להדליק אותו כנגד כל הסיכויים.

אצלנו הנס נמצא בנוסחה הזו, שבין הניצוץ הראשוני של האמונה (הפיגמליון) לבין ההתמדה שמגדילה את האור יום-יום ("מוסיף והולך").

בסוף גם טיפה קטנה של אמונה, כשהיא מנוהלת בעקביות ובאסטרטגיה נכונה, יוצרת אור גדול שמשנה קריירות, בונה ארגונים ולפעמים… ממש משנה חיים.