"The big O"

עמדתי בתור לסטארבאקס רגע לפני שאני נכנסת לשמוע את אופרה ווינפרי.
ובעודי בתור האינסופי, אני שומעת שיחה של צוות והמנהלת שלהם מאחד הארגונים  האמריקאים שביקרו בכנס ה ATD. הם התלבטו אם לחכות בתור לקפה ולהסתכן באיחור או לצאת להרצאה ולהגיע (חלילה) ללא קפה של בוקר. אחרי דיון קצר, המנהלת פונה אליהם ברצינות גמורה- "חברים, אני צריכה לקחת החלטה ניהולית. הקפה יחכה לאחרי ההרצאה, אנחנו הולכים לראות את ה Big O!!!"
חייכתי לעצמי והבנתי שבהוויה האמריקאית, לשמוע את אופרה זה פחות או יותר זהה ללשמוע את הנשיא.
גם אני התרגשתי. לא כל יום אני שומעת מישהי כמו אופרה. אשה חזקה. מרשימה. משפיעה. פועלת מתוך רגש. אנושיות וכנות יוצאי דופן.ישבתי כשמסביבי קהל של 10,000 אנשים, זה עצום.

היא פנתה לקהל בצניעות כשהיא מזכירה לכולנו שכולנו בסך הכל "מחפשי אמת" ( "Truth seekers"") ובגלל זה כשאנחנו שומעים אמת אנחנו מזהים אותה. נזכרים שבעצם ידענו אותה. וזה בדיוק מה שהיא מתכננת לעשות. לספר לנו אמיתות שאנחנו כבר יודעים. זה בדיוק מה שקרה לי בהרצאה.
המסרים שלה היו ברורים ומדויקים ונשארו איתי גם 3 ימים ועשרות הרצאות אחרי.

הנה כמה מהאמיתות שלה שפגשו את האמת שלי:

• אופרה משתפת בכנות שבמסגרת כל הדברים שעשתה בחיים, מיצירת תכנית ששינתה את החברה, להקמת רשת שידור מצליחה ובית ספר לבנות באפריקה, היו לא מעט משברים וכשלונות וכולם קרו כשהיא עשתה 2 דברים-
  1. לא הקשיבה ל"בטן" שלה ("not following my got")
  2. בחרה את המנהיגות הלא נכונה
  אז אופרה הבטיחה לנלסון מנדלה שהיא תקים ביה"ס לבנות. היה לה חלום.
  בבסיס החלום ההבנה שבמקום לתת לאנשים כסף, היא צריכה להשפיע על איך הם רואים את עצמם ואיך הם חושבים.
  בדרך הקשה והארוכה של הקמת ביה"ס לבנות באפריקה, אופרה מודה שהיא עשתה טעות. היא התמקדה בבנות הנכונות, ולא במנהיגות הנכונה.
  מדהים לראות שמה שכל כך ברור לנו כאנשי פיתוח ארגונים, מתבהר גם לאשה "הגדולה מהחיים" בחוויה האישית שלה.
• אופרה משתפת שכשהיא מראיינת אנשים לארגונים שלה היא שואלת שאלה שעוזרת לה להחליט אם מי שיושב/ת מולה מתאים לה (טיפ קטן למראיינים/ות שבינינו) : What is your spiritual practice?
  אבל אופרה ממהרת להסביר שהיא לא מתכוונת לפעילות דתית אלא פשוט למה אנשים עושים כדי לשמור על עצמם. כי מי שלא מטפל בעצמו, לא יוכל לטפל בעבודה.
  לדבריה מה שעושה אותנו הכי טובים בעבודה הוא שאנחנו באים לתפקיד בשלמות.
  אין ספק שזו תפיסת WLB  מרעננת ורלוונטית בימינו.
  ופה אני עוצרת. חושבת מה הייתי עונה לשאלה של אופרה… וממשיכה לחשוב… 
• אז אופרה נכנסה למשבר. כזה שאין בו תשובות ומה שעזר לה לצאת מהמשבר הוא להתמקד בכל רגע נתון בהחלטה של הרגע הזה. וברגע שעברתם אותו, מה ההחלטה הבאה הנכונה. One moment at a time, one decision at a time
• אופרה מזכירה לי גם את המאבק התמידי עם האגו. בחיים בכלל ובניהול בפרט.
  אופרה משתפת בספר ששינה את החיים שלה, (The seats of the soul (Garry Zukav
  היא מסבירה, שמאחורי כל דבר שאנחנו עושים יש כוונה והכוונה גורמת לתוצאה.
  אז אם יש אגו בכוונה זה יחזור אלינו.
  The law of cause & affect – For every action there is a reaction
  אז איך עוזרים לעצמנו עם האגו שמציץ לו מדי פעם? אופרה מציעה את השאלה הבאה לפני כל קבלת החלטה- האם הייתי עושה את זה אם השם שלי לא היה חתום על זה?
  אופרה משתפת שבשלב כלשהו בתכנית שלה, היא ביקשה מכל המפיקים שלה שעם כל רעיון שהם מציעים יכתבו מה הכוונה (Principle of intention), מבחינת אופרה זה מה שהפך את התכנית מעוד תכנית בטלוויזיה לתכנית שעושה טוב בעולם.
• ובסיכום, אופרה מצליחה בפשטות לתאר את התפקיד של כולנו כמנהלים ומפתחי אנשים.
  אופרה מספרת שכל אחד שישב מולה בתכנית, מביונסה ועד אובמה שאל בסוף הריאיון את השאלה- "זה היה בסדר?"
  כולנו מחפשים חיזוק, Validation. כולנו רוצים להיות הביטוי הטוב ביותר שלנו כבני אדם. ואם זה כך אז לנו כמנהלים ואנשי פיתוח ארגוני, יש את הזכות לאפשר לאנשים נוכחות מלאה, הקשבה ואותנטיות. וזו המתנה הכי גדולה שאנו יכולים לתת למישהו ובטח לעצמנו.

ובמילותיה ובהשראתה של ה Big O-
ראיתי אותה בכל הווייתה ורציתי להיות יותר אני בכל הווייתי.

!I saw her being herself and it made me want to be more myself

*לירון דגן- מנהלת החטיבה הגלובלית