חזרה
הפעם נתייחס לעוד נקודה שארגונים רבים חווים אותה- איך נותנים שירות מיטבי במעבר בין חירום לשגרה. איך המעבר הזה משפיע על השירות שאנחנו נותנים? על העובדים שממשיכים להחזיק את הקו הראשון, ועל הלקוחות שמגיעים איתנו במגע?
"אמנות המעברים" היא היכולת שלנו כבני אדם, ושל הארגון כולו, לנוע בגמישות בין העולמות השונים שדורשים את תשומת ליבנו. רגע אחד את אמא לילדים שצריכים אותך בבית, וברגע שאחרי את מנהלת שצריכה להוביל צוות. המעברים הבלתי פוסקים האלה יוצרים עומס, הצפה ותחושה של שחיקה.
כעת, אחרי תקופה ארוכה של "מוד מלחמה", אנחנו מזהים תופעה מדאיגה: פחות קשב, פחות פניות ופחות משאבים מופנים לבריאות הנפשית של העובדים. נדמה שנוצרה מעין שחיקה מתמשכת, גם בקרב מי שמופקד על הטיפול בנושא – אנשי משאבי אנוש ומנהלים. השאלה המתבקשת היא: כמה הארגון שלכם עוסק היום בבריאות הנפשית של העובדים?
בעת המורכבת הזו ליחידות משאבי אנוש תפקיד מכריע בתמיכה בארגון, במנהלים ובעובדים. המשימות המרכזיות – מתן כלים להנהלה ומנהלים לניהול בחירום, שמירה על רציפות תפקודית וניהול סיכונים, מתן מענים לעובדים וקידום מהלכים ארגוניים שמייצרים "מרחב מוגן"
במצבי קיצון, אנשים חווים חרדה, בלבול, חוסר ודאות וחוסר אונים. המנהלות והמנהלים הופכים – עוד יותר מהרגיל – לדמויות עוגן. מנהיגות במצבי חירום משמעה: להיות גשר. למה גשר? כי הוא מספק שני צרכים קריטיים: 1. ביטחון – תחושת תמיכה, מקום אנושי בטוח. 2. המשכיות – שמירה על יציבות, תקווה ותנועה קדימה.
זיהוי גורמי החוסן בארגון – אותם דברים שמגנים על העובדים מפני הלחץ והשחיקה קריטי על מנת שארגונים יוכלו להעצים, לחזק ולעשות בהם שימוש נכון כחלק מאסטרטגיה כוללת של רווחה וחוסן ארגוני.
תפריט נגישות
